“כמויות” של בת-שבע – מופע מחול לילדים

שבת בבוקר יום יפה. אמא שותה המון קפה, ואבא, אבא לוקח את הילדים להופעת מחול של בת-שבע.

זה לפחות היה הרושם שלי, כש(אני!) לקחתי את הבת שלי בת ה-5 ואת בת דודתה לראות את מופע המחול הראשון בחייהן. כשהגענו, ראיתי בעיקר אבות עם ילדים. האמהות, כאמור, נשארו לשתות קפה..

הבנות, ששתיהן מחזיקות מעצמן רקדניות בלט מקצועיות, היו נרגשות. האמת שגם אני.

כשנכנסנו לאולם המרובע, גילינו שאין במה, אלא רחבה ריקה שמכל צדדיה ספסלים בשתי שורות לאורך כל הקירות המקיפים. בשורה הראשונה על חלק מהמקומות היה כתוב “שמור”. ציפור לחשה לי שבמקומות האלה יושבים הרקדנים בחלק גדול מהמופע, והבנות התיישבו משני צידי המדבקה.

כמה שניות אחרי, הגיעה רקדנית, שנראתה בדיוק כמו שילדות בנות 5 חולמות שרקדנית תראה: בלונדינית שקופה וארוכת רגליים עם גרביונים סגולים. הרקדנית, שהסתבר ששמה אוליביה, בת 23 מקליפורניה, סיפרה לי שהיא כבר שנתיים בארץ ולאחרונה עשתה עליה. הבנות, שהיו בשלב זה כבר מעולפות מהתרגשות, נצמדו אליה היטב וכמעט לא נתנו לה לקום כשהתחילה ההופעה.

ההופעה, היתה בדיוק מה שאני ציפיתי ממחול של אוהד נהרין לילדים. לא מתיילד, לא מנסה לרדת לרמת ההבנה של ילדים אבל מצד שני לא ארוך מדי (45 דקות בלי הפסקה) בנוי מהרבה קטעים קצרים ומייצר המון אקשן על הרחבה בכל רגע נתון. רקדני האנסמבל הצעירים, היו גם כאן כל כך מוכשרים, והרבו להסתכל לילדים הצעירים בעיניים, לשבת לידם וכמובן, גולת הכותרת, להזמין אותם להשתתף במופע באחד הקטעים. אלמלא קולו המאיים של אוהד נהרין בתחילת המופע שאסור בתכלית האיסור לצלם במהלך המופע כבר מזמן הייתי מפציצה אתכם בתמונות.

כשיצאנו עם עיניים נוצצות, אנחנו ושאר האבות, הרגשתי שלא הייתי מוותרת על החוויה הזו לאף “אב”. מזל שאצלנו ה”אבאים” שותים קפה..

מומלץ ביותר, בתור פעילות לחופש הגדול או בכלל.