מתחם התחנה ושוק הפשפשים – יום כייף עם הילדים

במסגרת מסורת ימי הכייף שלי עם הילדים כבר היינו בכל מיני מקומות: שביל ישראל, הספארי, ירושליים, ועוד. החודש, מטעמי עצלות אבל גם מטעמי “בואו נגלה איך אפשר לעשות כייף קרוב לבית”, בחרנו לבלות בתל אביב או בהגדרה יותר מדויקת גבול יפו-תל אביב. גם קרוב, אבל לא מספיק קרוב כדי להגיע לשם עם הילדים סתם ככה אחרי ביה”ס.

תל אביב מציעה שלל מוזאונים מתאימים לילדים. אנחנו בחרנו במוזאון אוספי צה”ל שצמוד, כמה נוח למתחם התחנה המדליק וככה השגנו שתי ציפורים במכה אחת.

קבלת פנים חמה מהולה בהפתעה קיבלה את פנינו: מה עושים כאן אמא וילד בן כמעט 9 ביום חול בשעות ביה”ס? ההסבר על יום כייף סיפק את דעתם ומיד סיפקו לנו בתמורה את מפת המוזאון הכוללת המלצה למסלול הסיור ואף המליצו לנו להצטרף לשני סיורים מודרכים שהתקיימו במקום.

בן ה-9 רצה להיות עצמאי ולמצוא בעצמו את הדרך המומלצת במפה. המוזאון מקסים, מחולק לביתנים עפי נושאים: חיל הקשר, כלי נשק ממלחמת השחרור, רובים לסוגיהם, ועוד. האטרקציות מבחינתנו היו ביתן הסליק, ביתן הרמטכ”לים שם חזינו באוסף חרבות וסכינים שקיבלו רמטכ”לנו כמתנות ממנהיגים מקבילים ואת הנשק האישי שלהם כמו האקדח האישי של משה דיין, ביתן ההנדסה הקרבית שם ראינו פצצות וחומרי נפץ וכמובן שדרות הכלים הכבדים של הנגמ”שים, התותחים והטנקים. הטיפוס הוא על אחריות המבקר בלבד אבל זה אומר שאפשר לטפס. אז כמובן שטיפסנו. כלומר הוא טיפס. על כל טנק ותותח אפשרי. כשיצאנו, שמחים ומרוצים, שאלתי: אז מה תרצה לעשות בצבא?” והוא ענה: “להיות טייס”. חיל האויר, דרך אגב, ביחד עם חייל הים הם כנראה לא חלק מצה”ל ולכן אין להם יצוג במוזאון. כנראה שלמרות ההנאה הגדולה מהמוזאון, לא נרשמה הצלחה גדולה ברמת השכנוע.

יצאנו רעבים מהסיור ושמנו פעמינו למתחם התחנה המדליק שם התישבנו באחד מבתי הקפה המקסימים והפחות עמוסים- “קפה התחנה”, ממש מול הכניסה, והתענגנו על ארוחת בוקר ישראלית טיפוסית – הארוחה המושלמת שאמא ובן יכולים לחלוק.

אח”כ הסתובבנו במתחם המקסים, ולמרות שמגוון החנויות מתאים יותר ליום כייף של שתי חברות שהן לגמרי בעניין של שופינג, הצלחנו למצוא את מבוקשנו בחנות גאיה למשחקי חשיבה. בילינו שם כחצי שעה עם צוות שירותי להפליא שהקסים את הבן בכל מיני משחקים מאתגרים וכמובן יצאנו עמוסים במתנות לכל המשפחה.

 

אחרי שמיצינו את המתחם, (פסחנו על תערוכת הכרזות והפוסטרים שפחות עניינה את הפורום שלנו), החלטנו להדרים עוד יותר ולהכנס ליפו עצמה. בדרך אמא קצת חפרה לבן על ההיסטוריה המשולבת של יפו ותל אביב, על הדו- קיום בין יהודים וערבים ועוד שאר חפירות של אמהות. אבל כמו שנאמר אין כמו מראה עיניים. סיור מרתק בשוק הפשפשים לימד אותו על הדו-קיום הרבה יותר מכל הרצאה מלומדת: פשפשנו בדוכנים וכמובן התמקחנו על המחירים, בסוף יצאנו גם מכאן עם שלל אוצרות כמו כלי נגינה מסורתיים של קפוארה, הישר מברזיל, חץ וקשת אינדיאניים ועוד שטויות שכייף לקנות.

בגלל שהיינו כבר בענייני צבא, החלטנו לסגור את היום בתערוכת הצילומים “נקודות ציון” של זיו קורן שמוצגת ב”אורבן גלרי”, ממש בתוך השוק (רח’ בית האשל 12). התערוכה מציגה את מגוון הנושאים המעסיקים את קורן כלומר הרבה צילומים תעודיים של חיילים בזמן אימון או לחימה. זוית הצילום ייחודית תמיד, ולעיתים הסיטואציה הצבאית תלויה לצד סיטואציה דומה מהעולם האזרחי, מה שגורם אפילו לחיוך כמו חיילים במארב הולכים בטור לצד תמונת דוגמניות הצועדות על מסלול בעת תצוגת אופנה.

אם היינו רעבים היינו יכולים לסגור את היום באחת ממסעדות הבשר המעולות שבשוק: יועזר בר יין המיתולוגית או שרקוטרי הכבר לא מאוד חדשה. שתיהן מסעדות בשר מעולות מלאות באוירה שהיו מתאימות כמו כפפה ליד לבני הקרניבור. אבל היינו עוד מלאים מארוחת הבוקר והחלטנו להשאר עם טעם של עוד ולהשאיר משהו גם לפעם הבאה.

 

שתפו:

Share on facebook
Facebook
Share on whatsapp
WhatsApp
Share on email
Email

פוסטים אחרונים

הכל זה מלמעלה — התערוכה

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי בת 12!

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי

סליחה

סליחה, אפשר לבקש סליחה? כן בבקשה הגעת למקום הנכון אנחנו פתוחים כל יום בין תשע לשש ממי תרצי לבקש סליחה? סליחה, לא הבנתי “מהמקום”? “מחברו”?