במסגרת מסורת ה”ימי כייף” לקחתי את בן ה-11 ואת בת ה-6 לתערוכה של דאגלס גורדון במוזאון ת”א, שנקראת “אני גם…”
חברה שדיברתי איתה השבוע שאלה אותי אם אני בטוחה שזה באמת כייף לילדים ללכת עם אמא למוזאון, ועוד לתערוכה של גדולים, או שה”כייף” הוא רק בראש שלי.
התשובה שאני לפחות מספרת אותה לעצמי, זה שברור שזה כייף, במיוחד כשזו רק פעילות אחת מתוך מכלול,כמו ביום כייף האחרון כשאחרי המוזאון הלכנו להסתובב בשוק הפשפשים וקנינו מלא שטויות בשקל, ואכלנו פסטה בדרך מאוד מיוחדת ומנומסת, וגלידה..
אבל, גם המוזאון עצמו, לפחות עבור שניים מתוך שלושת ילדי, נחשב מקום שכייף לבלות בו, ואם עוד לא ניסיתם, התערוכה של דאגלאס גורדון היא הזדמנות מצויינת להתחיל.
מדובר באחד האמנים העכשוויים המובילים בעולם, שנולד בגלזגו ב-1966, וכיום מתגורר ועובד בברלין עם בת זוגו הישראלית זמרת הסופרן רות רוזנפלד ועם ביתם לילי.
גורדון ידוע בהיותו אמן רב תחומי, המשתמש בכל במדיומים הקיימים בעבודותיו: קולנוע, וידאו, צילום, ציור, פיסול, מייצגים, מוזיקה, טקסט, ספרות, תרבות פופולרית, כולם מתערבבים להם במעין מיקס משונה בכל עבודותיו, ובאמצעותם הוא חוקר רעיונות של חיים ומוות, טוב ורע, פיתוי וחרדה ועוד כהנה וכהנא תכונות אנושיות, ובעיקר מתעניין בזהויות.
התערוכה, אחת הגדולות ביותר שהציג גורדון עד כה וללא ספק התערוכה הגדולה ביותר שהתקיימה בישראל לאמן כמוהו בזמן אמת, מציגה עבודות מ- 20 שנות יצירה.
כמעט כל העבודות מדברות ברמה כזו או אחרת גם אל הצעירים שבחבורה:
“פחות או יותר כל מלה שנכתבה, נאמרה או נשמעה, בכוונה או באקראי, מאז 1989“
מיצב טקסט, המוצג במפל האור שבמוזיאון כמעין אנתולוגיה של כ-100 עבודות טקסט משנים שונות.
הטקסטים של גורדון מינימליסטים, מנותקים, ומוצגים כשברי מחשבות בעלי קצוות פתוחים לפרשנות רב-משמעית. הילדים נהנו בעיקר לחפש ומצוא את המקומות הפחות טריוויאליים שבהם התחבאו הטקסטים וגם לקרוא את הקצרים שבינהם.
עבודת הוידאו שנעשתה בשיתוף פעולה עם האמן הצרפתי-אלג’יראי פיליפ פארנו, מתעדת משחק כדורגל בין ריאל מדריד לוייה ריאל. אורכו של הסרט 90 דקות! כאורך המשחק, פס הקול שלו הוא רעש המגרש אך בניגוד למקובל, 17 מצלמות עוקבות אחר איש אחד: זינדין זידאן, בקלוז-אפ ומרחוק, מאחוריו מלפניו ומצדדיו.
העבודה מדברת על האדם כגיבור העומד במרכז העלילה, על האאוטסיידר שבתוך הקבוצה ושואלת שאלות על סדרי העולם וסמליו – מהי תרבות גבוהה ומיהו גיבור תרבות? אבל הילדים, גם אם הם לא ממש מבינים את הכוונה הנסתרת, הם רואים במוזאון סרט על זינאדין זידאן! אפשר לבקש יותר טוב מזה?
Play Dead
גורדון מציג על מסכי וידאו ענקיים פיל שהכניס לתוך גלריה ניו יורקית לבנה ונקייה וצייווה עליו להעמיד פני מת (Play Dead). זוהי ללא ספק העבודה שמדברת הכי הרבה לילדים והם מרבים לרוץ בין המסכים ולהשתמש בעצמם ובצלליות שהם יוצרים על גבי העבודה כדי לתקשר עם הפיל.
טקסט של 30 שניות
עבודה קשה, שמשום מה תפסה את מירב תשומת הלב של ילדיי.
טקסט לבן מופיע על קיר שחור, ונורה המופעלת באמצעות טיימר מאירה אותו במשך 30 שניות, כך שאפשר לקרוא בטקסט אך לא את כולו. בעבודה מצמררת זו מתואר ניסוי שביצע רופא צרפתי בתחילת המאה ה-20 ובו ניסה לתקשר עם ראשו של פושע שהוצא להורג מיד לאחר שנערף בגיליוטינה. במשך 25-30 שניות, דיווח הרופא, המשיך הראש הכרות להגיב במצמוץ על הקריאה בשמו, וזהו משך העבודה.
הילדים התרגשו מהעיסוק בראש הערוף, ובמיוחד מהחושך המוחלט ששרר בחלל בזמן שהמנורה כבויה.
“No Way Back“
שידת אדריכלים ישנה עשויה מגירות עץ, חלקן חסרות, חלקן שבורות, ובתוכן מונחים בערבוביה חפצים שונים ששמר גורדון: תצלומים, גזירי עיתון, כלי חרס, נעליים, גולגולות ועוד. הילדים אהבו גם את השידה וגם את החפצים שבה, וגם ההורים ימצאו בה מגירה פייבוריטית.
כשהגענו למיצג של 360 תמונות הסטילס התלויות בערבוביה, המציגות את הפיל, את זידאן, את הפסנתר השרוף שגם הוא מככב בתערוכה בעבודות וידאו ומיצג, ועוד תמונות מחייו ומיצירתו של גורדון, שאל אותי בן ה-11: אמא, את חושבת שהוא משתמש כל הזמן באותם דימויים כי אין לו מספיק נושאים להתעסק בהם או כי הוא רוצה להגיד בזה משהו?”
אני את שלי עשיתי.
מוזיאון תל-אביב לאמנות, שד’ שאול המלך, תל אביב. ב’, ד’ 16:00-10:00, ג’, ה’ 22:00-10:00, ו’ 14:00-10:00, שבת 16:00-10:00
