לתערוכת היחיד החדשה של רועי חמד, שתפתח ביום חמישי הקרוב, ה- 25.04 בגלריית החללית ברחוב הירקון בתל אביב, קוראים – מלך. ולא, דווקא אין לו שום יומרות.
הילה כהן שניידרמן, אוצרת התערוכה, כותבת:
“בעשרות הפורטרטים המוצגים בתערוכה, וגם באלה שאינם מופיעים בה, מצייר חמד שוב ושוב את מראה פניו הנשקף לו מבעד למראה. וחרף זאת שמדובר באותם פנים ובאותה מראה, מראהו משתנה והולך, מתרחק יותר ויותר מן הגראפי, מן החיצוני, והולך ומתכנס לתוך מרחב מופשט. מדיוקן פניו אל מה שבאזלת כינוי אחר אנו מכנים “הפְּנִים”, ומעניינת קירבה לשונית זו בין הפְּנִים לפָּנִים.
במובנים רבים הפנים בציוריו של חמד מנותקים לחלוטין מהגוף. הפנים הם מסיכה שתלטנית המולכת על הגוף, לא משנה כיצד הגוף משתנה, מסיכת הפנים נשארת. ועליהם מונח אובייקט שתלטן לא פחות – המשקפיים. כלומר משהו תמיד חוצץ בין הפנים לבין מי שמביט בהם. ובפרט בין העיניים שהן קלישאת החלונות אל הנפש, לבין המנסה לחדור לתוכן.
אך לא רק בפנים עסקינן. ציוריו של חמד מגלים כי המרחב הפנימי אינו כפוף למגבלות הגוף. וככותרת ספרה של הפסיכואנליטיקאית והפילוסופית הפמיניסטית לוס איריגארי, מין זה שאינו אחד, גופו של חמד נע בין גוף של גבר לזה של אישה, ולפרקים בין גוף של אישה לבין זו של אישה הרה. אם איריגארי מערערת בסיפרה על המשמעות המסורתית והמקובלת על החברה לקטגוריות “גבר” ו“אישה”, חמד מייצג את הרהורי נפשו. דרך הכלאת ראש הגבר שלו עם גוף האישה שבו הוא מערער על אותן הבחנות מקובלות ונותן דרור לתחושות פנימיות ואנדרוגיניות המשקפות חוויות אבהיות מסוג אחר, מהסוג האימהי, ההרה, המכיל והנותן חיים.
חמד מאיר פיצול תפקידים זה כזירה של קונפליקט משפחתי בין האב והאם שבו. במובנים רבים זהו מאבק על המלוכה, על השליטה בכס ובכתר. בציוריו של חמד הוא עצמו משחק את כל התפקידים – המלך, המלכה, הנסיך או הנסיכה. פניו בכל”.
רועי, שהוא ארכיטקט, וגם מעצב, וגם מנהל, משנה את פניו כל הזמן, ועכשיו הוא מציג את הפנים שלו כצייר. צייר מאוד מוכשר.
רועי חמד – מלך
אוצרת: הילה כהן שניידרמן
פתיחה: יום ה’ ה- 25.04.13 בשעה 20:00
שיח גלריה: יום ו’ ה- 03.05 בשעה 12:00
נעילה: יום שבת ה- 04.05
החללית, רח’ הירקון 70, תל-אביב.
