הצגות ילדים שכייף גם למבוגרים

היום הלכתי עם ילדתי בת ה-5 להצגת חנוכה. (“הכבש ה- 16” של מדיטק חולון)

אני אומרת “הלכתי עם” ולא “לקחתי את”  כי בשנים האחרונות עשיתי לי כלל לעשות עם הילדים רק דברים שגם אני נהנית מהם. ואוף כמה נהנתי.

מהתפאורה? לא ממש. סתם עץ, נדנדה ומגלשה מוקפות גדר. גן סגור.

שום במה מסתובבת, מנצנצת, או יורה אש. סתם במה שעומדת במקום.

אז מהסלבס? לא היה שם אף אחד שהכרתי.

סתם 7 שחקנים צעירים ומוכשרים, שידעו לשחק, לשיר ולרקוד.

ופתאום שמתי לב שההנאה מהצפייה בהצגה היה מלווה בפליאה. לא של הילדה. שלי. היא שרה ורקדה ללא הפסקה, עיניה מרותקות מהמתרחש על הבמה הלא מסתובבת. אבל אני. אני התפעלתי, והתפלאתי. לא זכרתי שיש עוד הצגות ילדים כאלה. בטח לא בחנוכה.

אני כל הזמן נהנית ולא מאמינה. לא מאמינה שאפשר להנות מהצגה שאין בה סלבס. ואין בה גימיקים. ואף אחד לא מגיע מרחף מהתקרה. והטקסטים בעברית תקנית. ואין בתסריט שורות שמיועדות להורים. והשירים של יהונתן גפן.. אוי השירים. והשחקנים הצעירים מקסימים. לגמרי נהנתי.

סיפור המסגרת שכתב מיכאל גורביץ מתחיל במילים: “הכל התרחש שבוע אחרי שהחבר שלנו דניאל נעלם”. והסיפור הוא בכלל לא סיפור פנטזיה על גיבורי על אלא סיפור על ילדים אמיתיים שמוגש בצורה הכי ישירה ולא מתיילדת שראיתי כבר שנים. ולמרות שאני חוששת שהסיפור האמיתי הוא אפילו קצת מורכב, הילדים יכולים להבין אותו כפשוטו או כמשמעו ולכן ההצגה מתאימה לטווח די רחב של גילאים.

ואפילו בהפסקה לא מכרו כוכבים מהבהבים, שרביטים זוהרים וחולצות עם תמונות של כוכבי ערוץ הילדים אלא מארז חמוד של הספר המקורי!! עם דיסק של השירים המקוריים!! קניתי. ברור שקניתי.

וכשחזרנו ושאלו איך היה? עניתי, מקסים! למרות.. ואז הבנתי שבעצם לא צריך להסביר. היה פשוט מקסים. כמה פשוט ככה מקסים.

ומברור שערכתי הבנתי שיש עוד כמה הפקות לחנוכה, ששווה ללכת אליהן עם הילדים ולא רק לקחת את הילדים. אז הנה הן לפניכם, אולי עוד תספיקו בחנוכה, ואם לא, אפשר גם אחרי.

הכבש ה- 16 – מדיטק חולון

מחזאי: מיקי גורביץ’, במאי: משה קפטן, כוריאוגרפיה: עוז מורג

25.12.11- היכל התרבות אשקלון.

26.12.11- המשכן לאומנויות הבמה באר שבע.

27.12.11- אולם מופעים יגור.

“צלילי המוזיקה” –  בית צבי

בית הספר למשחק בית צבי מעלה במהלך חג החנוכה את המחזמר “צלילי המוזיקה” בתיאטרון רמת גן.