הונג קונג עם ילדים

האמת שלא ידעתי כמעט שום דבר על הונג קונג לפני שהגעתי אליה, פרט אולי לעובדה המשמחת שיש אליה טיסה ישירה מתל אביב, וממנה טיסה ישירה לקו סמוי שבתאילנד, שזה כבר הופך אותה לעיר חביבה בעיני.

בגלל שכדור הארץ החליט להתחרפן בדיוק בחודש שלפני נסיעת הפסח המתוכננת שלנו לתאילנד גיליתי שהונגקונג היא גם מקום טוב באמצע אם אתה רוצה להגיע לויאטנם או קמבודיה או לפיליפינים וכמובן גם לסין. אז נסענו.

הנוף

הדבר הראשון הבולט לעין בהונג קונג הוא הנוף. אין מה לומר, עוצר נשימה. גם ביום אבל בעיקר בלילה. מראה ניו יורקי משהו של גורדי שחקים מנצנצים על רקע קו המים. באמת באמת מרהיב.

ומה שמיוחד בנוף ההונגקונגי בניגוד לנוף הניו יורקי (ותסלחנה לי כל חברותי הסוגדות לניו-יורק) הוא שבגלל שמדובר באזור המחולק לשתי גדות המשקיפות זו על זו ובינהן ים (עם מלא סירות מנצנצות גם הן), זוית הראיה כאן היא רחבה הרבה יותר מאשר בניו יורק, שם אפשר להנות מהנוף הזה רק אם אתה עולה על סירה לנסיעה של שעה, ובניו-יורק, למי יש זמן לעלות על סירה.. . כאן נהנים מהנוף כמעט מכל נקודה, בטח אם היא גבוהה, אפילו מהמונית או מאוטובוס הקומותיים החמוד שנוסע ברחבי העיר, ובטח ובטח מהחלון הפנורמי בחדרי המלונות היוקרתיים הממוקמים בקו החוף על שתי הגדות..

 שופינג

אם רוצים לבחור מילה אחת שמתארת יותר מכל את הונג קונג זו בוודאי תהיה קניות. העיר הזאת היא לא ממש עיר אלא בעצם קניון אחד גדול שמתחזה לעיר. לא משנה לאן אתה הולך, למוזאון, לנקודת תצפית או לפארק שעשועים אתה נופל על קניון.. וסביב הקניונים יש שווקים ססגוניים גם של יום וגם של לילה, ואפילו שוק לגברים ושוק לנשים..

אפשר לקנות כאן כל מה שרוצים: מהחנויות הכי מעוצבות בעולם של פראדה וחברינו לואי ויטון, שמחוץ לחנות שלו משתרע תור קבוע.. דרך מותגים אמריקאים כמו seven  ו- American eagle ועד זארה, H&M וחברים. ואם לא בא לך לשלם את המחירים המלאים אז בשווקים יש את כל החיקויים. ועוד לא אמרנו מילה על מוצרי החשמל והאלקטרוניקה. בקיצור, חגיגה.

אוכל

אומרים שהאוכל בהונג קונג ממש ממש טוב, ושאי אפשר ליפול. אנחנו מצאנו שהוא בעיקר קוסמופוליטי כיאה לעיר קוסמופוליטית כמו הונגקונג. דוגמא מצוינת היא מבחר המסעדות המצויות במלון אינטרקונטיננל שם אפשר לבחור בין מסעדה סינית אוטנטית המגישה 5 סוגים של peking duck, הסניף המקומי (המעולה!) של נובו, הסניף המקומי של מסעדת spoon של השף הצרפתי אלן דוקאס או מסעדת סטייקים שבה אפשר לבחור סטייק שמקורו בפרות המגיעות מאוסטרליה, יפאן, ארגנטינה ועוד.

אבל הכי שווה להסתובב בסוהו ההונגקונגי ולהכנס באקראי למסעדה סינית מקומית (או מקסיקאית, איטלקית, יפנית ואפילו כזאת שמגישה קבבים ושאוורמה). גם אוכל טעים וגם אוירה שווה.

אטרקציות נוספות

פסל הבודהה הגדול
אחת האטרקציות התיירותיות המרכזיות של הונג קונג מציגה פסל עצום של בודהה בגובה 34 מטר. הפסל ממוקם צמוד למנזר פו-לין ואפשר לראות אותו אחרי שמטפסים 268 מדרגות..

מוזיאון ההיסטוריה של הונג-קונג
הוקם ב 1975 ויספק את כל המידע על העיר המיוחדת וההיסטוריה שלה, לכל מי שמתעניין לא רק בקניות..

טיילת טסים-שה-טסואי
טיילת להולכי רגל בלבד, הממוקמת בקאולון על קו המים ומשקיפה הישר לחלק של הונג קונג.

מקאו

הגירסה הסינית של לאס וגאס, עיר ההימורים של אסיה.

מרוצי סוסים

אחד מענפי הספורט המובילים בהונג קונג, ממש כמו באנגליה או לחלופין בסרט אישה יפה: רק ללבוש כובע עם רשת, שמלה מתנפנפת, לשבת ביציע עם כוס שמפניה ולעודד את הסוס המועדף עליך..

הונג קונג עם ילדים

למרות המראה הניו יורקי, הונג קונג מכילה שפע של אטרקציות לילדים. זה מתחיל מהתחבורה ברחבי העיר, סירות האוטובוס שמקשרות בין שתי הגדות ומספקות הפלגה חוויתית או אוטובוסי הקומותיים שנוסעים ברחבי העיר, דרך אטרקציות תיירותיות כמו נקודת התצפית "ויקטוריה פיק" אליה עולים ברכבת חשמלית שנוסעת בזוית של כמעט 70 מעלות, פסל הבודהה הגדול אליו מגיעים ברכבל, או המדרגות הנעות הארוכות בעולם המאפשרות טיול מקסים בסוהו של הונג קונג שהוא אזור מקסים של גלריות, חניות בוטיק, מסעדות וברים שהאמת בערב ממש כייף להסתובב בו דווקא בלי הילדים..

גולת הכותרת הם כמובן שני פרקי השעשועים המתחרים על כיסם של התיירים: הגירסה האסייתית של הדיסנילנד, (אתם חייבים לראות את מופע ה- high school musical בסינית), פארק קטן וידידותי, מתאים יותר לקטנים מאשר לגדולים, וה-  שמחולק לשני חלקים שבינהם מחבר רכבל שהנסיעה בו מספקת נוף מהמם. בחלק התחתון של הפארק אפשר למצוא את האקוויריום הגדול ביותר באסיה ולפגוש דובי פנדה.  מקסים במיוחד הוא המיני לונה פארק לילדים עד גיל 6 שבו הם מרגישים הכי גדולים בעולם כשהם יכולים לעלות לגמרי לבד למתקנים כמו גלגל ענק (פצפוני) או הצפרדע הקופצת שמרימה אותם גבוה לשמים ומקפיצה אותם שם אבל ממש בעדינות.. החלק העליון של הפארק מוקדש לילדים המתבגרים עם רכבות הרים עתירות לופים וקפיצות בנג'י. אני העדפתי כמובן להשאר למטה..

כשנכנסתי למונית, מותשת, בדרך חזרה מהיום השני ברציפות של בילוי בפארק השעשועים, כשברקע האורות והזיקוקים שמאירים את הטירה של היפיפיה הנרדמת, השיר היחיד שהתנגן לי בראש היה השיר של הלהקה האהובה עלי מרסדס בנד: "אבל אני, אני חולם על תאילנד…"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *