כששואלים אותי מה הכי כייף בתאילנד מצפים בדר”כ לתשובות כמו הים, החוף, הנוף, השלווה. אז אכן כל התשובות נכונות, אבל האמת היא שהכי כייף בתאילנד זה האוכל!
כי המטבח התאילנדי הוא פשוט חגיגה בלתי נגמרת של שכרון חושים. המומחים מסבירים את זה בשילוב המפתיע של טעמים בסיסיים: מלוח, מתוק, חמוץ, חריף ואפילו מר, שיוצרים הרמוניה נפלאה בתוך הפה. כל ביס הוא הפתעה. כל ארוחה היא חגיגה.
אז הנה כל הדברים שצריך לדעת על האוכל התאילנדי, ובסוף יש אפילו מתכונים, כי לא צריך להרחיק עד תאילנד כדי להנות מהם ואפשר להכין, לפחות חלק מהם בבית.
1. אחד הדברים הכי כייפים בארוחה תאילנדית היא שאין בה חלוקה למנות. במטבח התאילנדי אין דבר כזה מנה ראשונה, עיקרית וכו’. כל המנות שמרכיבות את הארוחה מוגשות לשולחן בבת אחת, מה שמייצר שוב, חלק מחגיגת הטעמים. (אם נתקלתם בחלוקה כזו זה כנראה נסיון תאילנדי להיות מערבי).
2. המטבח התאילנדי מושפע מאוד מהסביבה הגאורפית ומחולק ל-4 זרמים, בדיוק כמו המחוזות בתאילנד: המטבח הצפוני מושפע מהמטבח הבורמזי ובמגוון רחב של משחות צ’ילי. המטבח של איסאן, המחוז הצפון מזרחי העני ביותר במדינה, מושפע מהמטבח של לאוס, ומאופיין בחריפות אינטנסיבית ביותר ובאכילת כל דבר שזז. בדרום ניכרות השפעות הודיות ומוסלמיות שמקורן במטבח המלאזי ומרבים להשתמש שם בתבלינים יבשים, להמנע מבשר חזיר וזהו גם המטבח היחיד שיש בו מאכלי בצק כמו הלוטי שמקורו בהודו. בגלל הקרבה לים הוא גם הכי עשיר במאכלי ים ודגים. המרכז ובנגקוק מושפעים מכל שלושת האיזורים וגם מהמטבח המלכותי המסורתי.
3. במטבח התאילנדי אין לחם!! ואם תשמעו אנשים שחוזרים מתאילנד ומספרים לכם שהם אכלו כמו חזירים אבל לא השמינו זו כנראה הסיבה.
4. מה שכן יש במטבח התאילנדי והרבה זה אורז ואטריות אורז. והם למעשה הגירסה התאילנדית ללחם המערבי. הם מוגשים עם כל דבר ובכל מנה, כולל גם במנות אחרונות.
5. למרות מגוון המרכיבים ועושר הטעמים המטבח התאילנדי הוא מטבח פשוט. הארוחות הכי טעימות הן דווקא אלה שמוגשות במסעדות הכי פושטיות, ואפילו זה לפעמים מפואר מדי. הכי טעים זה לאכול הדוכנים התאילנדיים, בשווקים, בפינות הרחוב, שם ניצבת עגלה ובה מוכרים מרק נודלס בשקית (כן, שקית סנדוויץ) או שיפודים, או כל המאכלים שתעלו בדכתכם. הכי פשוט, הכי טעים והכי כייף. וגם כמובן הכי זול.
6. חומרי הגלם השולטים במטבח התאילנדי:
- אורז (כמובן), ואטריות אורז
- צ’ילי – אולי המרכיב המזוהה ביותר עם המטבח התאילנדי המספק את כל החריפות לאוכל. יש אדומים ויש ירוקים, יש קטנים ויש גדולים, אבל בסוף כולם תמיד חריפים אש!. הנחמה – חריף זהו טעם נרכש. ומי שמנסה ומתמיד, בסוף יצליח, כמו בדוגמא של פולנייה כמוני שהדבר הכי חריף שאכלה עד שהגיעה לתאילנד זה חזרת ליד הגפילטה-פיש.. ויש גם גירסה שאומרת שחריף זה לא טעם זה כאב, אז מעניין מה זה אומר על אנשים שאוהבים חריף..
.- קארי – אדום, צהוב וירוק, שבניגוד לקארי ההודי שמתבשל זמן רב ומבוסס על תבלינים יבשים, הקארי התאילנדי מגיע בדר”כ בצורת משחה רטובה ומתבשל זמן קצר יחסית.
- חלב קוקוס – אופייני מאוד למטבח של דרום ומרכז תאילנד (שם גדלים עצי קוקוס) וקצת פחות לאזורי הצפון. מתחבר נהדר למשחות הקארי וגם למרקים.
- רוטב דגים (Nam Pla) – ובתרגום חופשי: “מי דגים”. זהו הרוטב הבסיסי של המטבח התאילנדי ואתם לא רוצים לדעת איך מכינים אותו. (השריה והתססה של דגים ו/או פירות ים עם מלח בחביות לזמן רב). אי אפשר להבין את כמות כל כך קטנה מהנוזל החום והמגעיל הזה מעניקה לכל תבשיל תוספת טעם נהדרת כל כך.
- קפיר ליים – אולי התבלין הטרי הנפוץ ביותר במטבח התאילנדי שלצערנו אי אפשר להשיג אותו בארץ (רק בגירסה מיובשת וזה לא אותו דבר), והוא משדרג כמעט את כל המנות החל מסלטים, דרך אטריות ועד דגים.
- כוסברה – כמעט אין מאכל תאילנדי שאין בו כוסברה, או בקצ’י בלשון התאילנדים. ואם אתם נמנים על החלק באוכלוסיה שלא סובל כוסברה, לא בטוח שיש לכם מה לחפש שם..
- סוכר דקלים – סוכר שמופק מסוג של דקל ולא עובר תהליך זיקוק. יש לו צבע חום וטעם כרמלי. כמעט ואין שום מנה תאילנדית, ואפילו החריפה ביותר שאין בה סוכר.
- תמרהינדי – תרמיליו של עץ התמרהינדי מכילים תוך כהה וסמיך בעל חמיצות גבוהה, שמשמש להחמצה במקום לימון או חומץ.
- פירות ירוקים – החל מסלט הפפאיה הירוקה, ועד המנגו הירוק, המטבח התאילנדי מרבה להשתמש בגרסאות לא מוכרות לחיך המערבי של פירות ירוקים, ולא מדובר בפירות לא בשלים אלא בזן אחר של הפרי המוכר לנו.
.
.
.רוצים לקבל את הבלוג הבא ישירות למייל שלכם?
אז תרשמו ת’מייל שלכם כאן:
