אתמול בבוקר קיבלתי מאחד מקוראיי הנאמנים ביותר את המייל הבא:
“גליה יקרה,
בתור חובב מוסיקה רדוד למדי וליברל לא פחות מזה, קצת נדהמתי לקרוא היום ציטוטים מפי הרב אריאל זילבר.
קשה לי להתבטא בעדינות מול מי שמשמיץ אוכלוסיות ומוציא אותן מהקונצנזוס (ערבים, הומואים, לסביות ובטח עוד כל מיני אנשים שאינם לטעמו של הגדול בתורה) אז אני פשוט לא אתבטא. כחבר של כמה כאלה וגם שלך חושב שראוי להחרים כל ביטוי אמנותי של הצדיק בין אם זו הופעה, דיסק או סתם שיר בגלגלצ. אולי אפילו לכתוב על זה בטור השבועי שלך.
שמח שאקו”ם התעשתו בדקה ה 90. מקווה שגם אתם. אסור שנמצמץ מול אנשים כאלה כי את הלקח של המצמוץ למדנו ב- 42. אפשר וראוי להסתפק בבועז שרעבי.
ידידך הנאמן
(השם שמור במערכת)”
הפנייה נעשתה בעקבות בלוג שכתבתי על ההופעה של זילבר, שנפתחה במילים:
“נורא התלבטתי אם ללכת להופעה של אריאל זילבר, שפתחה את פסטיבל הפסנתר ה-15, ביום שלישי האחרון. כי אריאל זילבר הוא אדם שנוי במחלוקת, בעל דעות והתבטאויות קיצוניות. אבל מצד שני הוא יוצר ענק ואמן מהגדולים שהיו לנו כאן. אז החלטתי להתמקד בצד המוזיקלי והלכתי. וכמה שמחתי. שהלכתי. כי היה כל כך שמח. כל כך מרגש. כל כך כל מה שהופעה טובה צריכה להיות. וכזאת היא בדיוק היתה” http://1-life.co.il/?p=10317
ובכן ידיד נאמן, להלן עמדתי המפורטת והמנומקת בפרשה.
לאריאל זילבר האדם לא מגיע שום פרס, ובטח לא פרס “מפעל חיים”. לאריאל זילבר האמן והיוצר בהחלט כן. בעיקר על תרומתו שעליה אני מניחה אין עוררין למוזיקה הישראלית.
אני חושבת שאת חיצי הביקורת צריך להפנות בראש ובראשונה להתנהלות העקומה של אקו”ם בתוך הפרשה הזו. מה גרם להם מלכתחילה להחליט להעניק לאריאל זילבר פרס מפעל חיים? האם בעת ההחלטה הם לא ידעו מי האיש שלו הם מעניקים את הפרס ומה הם דעותיו? בימים שבהם על כל מתמודד בכוכב נולד אנחנו יודעים האם שירת בצבא ולמי הצביע בבחירות האחרונות, האם חברי ועדת הפרס, וגם חברי הדירקטוריון שאישרו את הבחירה, לא שמעו את התבאויותיו של זילבר? לא עשו עליו אף פעם גוגל? לא קראו אף סטטוס שלו בפייסבוק?
מה גרם להם לכל הרוחות, להעניק פרס לאדם שהתבאויותיו הן כה קיצוניות, גם בסביבה דמוקרטית שמכבדת כל אדם באמונתו? חסר אמנים יוצרים ענקיים שתרמו למוזיקה הישראלית לא פחות ולא תמכו בכהנא או בשחרורו של רוצח ראש הממשלה?? לא יכלו להעניק את הפרס לאריק איינשטיין? אה, הוא כבר קיבל ב-2004, אז לשלום חנוך? יש לו בשם את המילה “שלום”, זה היה יכול מאוד להתאים.
ואם כבר החליטו לתת, ואני מניחה שכמובן כן ידעו והיו מודעים לאיש ולפועלו גם מחוץ לתחום המוזיקלי, כנראה שהחליטו להפריד בין האיש כאדם שנוי במחלוקת לבין האיש כאמן ויוצר שלגמרי איננו שנוי במחלוקת. אז למה לא עמדו מאחורי ההחלטה? מדוע התקפלו בדיעבד? ולמה דליה רבין, שהיא דירקטורית חיצונית באקו”ם לא השתמשה בזכותה להשפיע לפני קבלת ההחלטה אלא רק אחריה?
האמת, זו התנהלות ישראלית כה חובבנית וכה אופיינית לנו. לא חד משמעית. לא החלטית. מזגזגת. מבוהלת. מתנצלת. כך אנו מתנהלים בכל תחומי החיים ובעיקר מוכיחים פעם אחר פעם שלא יודעים כאן לקבל החלטות. ובטח לא לעמוד מאחוריהן. מי יודע לאן היינו מגיעים אם זה היה אחרת.
ובקשר לזילבר, בינתיים קראתי כי מאז התפוצצה הפרשה, זילבר שילש את כמות ההשמעות שלו ברדיו, בעוד כמות ההשמעות של אחינועם ניני נשארה נמוכה כשהיתה. תרבות הרייטינג כרגיל מנצחת.
לסיכום ידיד נאמן, להלן השורה התחתונה: פרס על מפעל חיים לא, ללכת להופעה או לקנות את הדיסק כנראה שגם לא, אבל להנות מהמוזיקה שלו שאגב נכתבה לפני חזרתו בתשובה ולפני שהקצין כל כך את עמדותיו ודעותיו, בהחלט כן.
זהו. סיימתי. הולכת לשכב לי על הגב.
