מערכה ראשונה:
ילדה קטנה הולכת לכיתה א׳.
עם תיק ענק על הגב. עם חיוך רחב.
עם חולצה לבנה אחידה וצמה בצבע זהב.
היא חיכתה כל הקיץ.
קנתה קלמר עם פרחים ורודים, עפרונות מחודדים, עטפה מחברות וספרים.
עכשיו היא נרגשת ואני מתרגשת.
שלום. שלום. שלום כיתה א׳. שלום ולא להתראות לגננת, לגן.
הגענו. אנחנו כאן.
מערכה שניה:
שלום. שלום. שלום כיתה א׳.
בכל זאת הגענו למרות הכל.
למרות החום,
שהגיע בזמן כל כך לא נוח מבלי שאף אחד הזמין אותו לבוא דווקא היום.
ככה זה עם ציוני דרך מרגשים שאמורים להפוך לזכרונות מושלמים.
בסוף מכל ההתרגשות זוכרים שכאבה נורא הבטן, שהתיק היה כבד, והטקסים היו משעממים.
חודשים של ציפיה מתרכזים לרגע, לשעה כל כך דחוסה,
שנראה שלא עומדת בעומס, ומתפרקת לאלפי רסיסים קטנים.
מערכה שלישית:
ילדה קטנה הולכת לכיתה א׳.
ילדה נמוכה עם חום די גבוה.
עם תיק ענק על הגב. עדיין עם חיוך רחב.
התיק מלא בחלומות, בציפיות, במשאלות, ובהמון שאלות.
היא חיכתה כל הקיץ ועכשיו הוא הגיע.
היום הראשון מתוך מאות ואלפי ימי לימודים שיסתכמו ל- 12 שנים.
