השבוע, שוב שאלה אותי ר’ חברתי (הכוסית) איך זה יתכן שבזמן האחרון אני בוחרת להקיף את עצמי בבחורות כוסיות, שוות ורזות במיוחד. הרי זה כואב בעיניים היא אמרה לי בכאב, וגם די מעצבן, אז למה את מתעקשת להסתובב איתן באותו מתחם, שלא לדבר על אותו חוף??
האמת, אמרתי לה, את די צודקת. למה את חושבת שזה קורה לי? למה את חושבת שזה קורה לך? שהרי גם את נמצאת כאן לידי, בדיוק באותה סירה מלאה בבנות שוות במיוחד, שנראות איך לומר, דקיקות וארוכות ובמילים פשוטות עונות על ההגדרה נראות בבגד ים ממש ממש טוב!!
כן, היא אמרה בצער, זה לגמרי לא מובן. איך אנחנו עושות את זה לעצמנו. ולא שאנחנו כאלה מכוערות בעצמנו. פשוט להציב לעצמך רף כל כך גבוה ועוד מתוך בחירה זה גובל בטפשות..
בהתחלה חשבתי שזה פשוט במקרה. בחרתי חברות, במקרה הן כוסיות, ובעצם זה לא מזיק שיש איזה שתי חברות כוסיות לדוגמא, כמו משהו להתפאר בו. אבל ר’ שהיא גם כוסית הורסת וגם אינטיליגנטית לא פחות הורסת, הפנתה את תשומת ליבי לעובדה שזה די סדרתי, העניין הזה.
בקיצור, החלטתי לבדוק את העניין הבאמת זה קצת מוזר הזה, והגעתי לכמה מסקנות:
במישור הפיזי זה פשוט עושה לי נעים בעינים, בעיקר כשהן נתקעות במשך שעה על טוסיק קטן ומעוצב.
במישור הפרקטי זה גורם לי לתרגל את השליטה ברגש הקנאה שהוא כידוע רגש מעצבן ומיותר אך לצערנו נדוש ושכיח. ההתמודדות היומיומית שלי איתו פשוט מאפשרת לי להקטין אותו למינימום ולהתרגל לחיות איתו בשלום.
במישור הסוציולוגי יש את תאוריית החיברות והמעגלים, שאומרת שאם אתה משתייך לקבוצה מסויימת, הרי שהתכונות של הקבוצה מוכלות גם עליך, אז ברור שאני רוצה להשתייך לקבוצת היפיפיות הכוסיות ההורסות שבנדון.
שלא לדבר על האמרה: “בלונדיניות נהנות יותר” או אם תרצו כוסיות נהנות יותר. מהחיים. מה לא?
אבל הסיבה הכי הכי חשובה היא כזאת: אמנם אני בן אדם רייקני שמסתכל רק בקנקן, אבל כמו שכולם יודעים אחרי כמה זמן זה מתחיל קצת לשעמם, ואז מרוב שעמום מסתכלים גם בתוך הקנקן ואני גיליתי שם דברים נפלאים!!!
