בשבוע שעבר החלפתי עוד ספרה בדרך הלא נודעת של החיים. וכמו שאומרים הזקנים והחכמים, במהלך הדרך הזו, כל הזמן לומדים.
המון המון אנשים שימחו אותי במהלך השבוע הזה. קודם כל א’ במחווה ענקית ומרגשת, ואח”כ החברות שלי (וגם החברים) במחוות גדולות וקטנות ומאוד מאוד משמחות. ובעודי חושבת לעצמי איך נפל עלי כל הטוב הזה, הבנתי, שאולי, ממש אולי, זה קצת גם בזכותי.
כי בשנים האחרונות, ולא במקרה, החלטתי להפתח קצת יותר לעולם שסביבי, ובעיקר לאנשים שסביבי, וגיליתי, כמאמר הקלישאה, שכשאתה מחייך לאנשים, הם מחייכים אליך בחזרה. וכשיש בך סקרנות לאנשים שאתה פוגש, אתה יכול לגלות בהם דברים נפלאים, גם כשהם עטופים ומוחבאים היטב בתוך קלישאות וסטראוטיפים.
ואני אכן גיליתי דברים נפלאים, ובעיקר למדתי המון המון מהאנשים האלה:
למדתי שמים שקטים חודרים עמוק, ושהכרות הכי סתמית, אם רק נותנים לה זמן ומשקים אותה בהרבה קפה, יכולה לצמוח למשהו גדול ועמוק.
למדתי שאין הקנקן מעיד על עיסתו ( גם הם למדו את זה עלי) ומה שאתה רואה מבחוץ זה לגמרי לגמרי לא מה שבפנים.
למדתי גם להתאפר, ללכת על עקבים, וגם שלא צריך ללכת עם שמלת חוף לכל מקום, אולי רק לחוף.
למדתי על גירל פאוור, גם כשיש בנים בסביבה.
למדתי שלהיות חברה פרושו לא רק לתת, אלא גם לדעת לבקש,
למדתי שכמציעים לך עזרה, אתה צריך גם לדעת לקבל אותה.
למדתי שאפשר להשען, ולקבל ביקורת, בעיקר כשהיא עטופה בטונות של אהבה.
למדתי שכשאתה נותן אתה מיד מקבל בחזרה,
למדתי שיש חברויות עמוקות גם אם מתראים בפעם בחודש או אפילו פעם בשנה, שדי בהן בחיבוק או בסמס כדי להרגיש את הקרבה,
אבל בעיקר למדתי שאם אתה מחייך לאנשים הם מחייכים אליך בחזרה, שאם אתה פותח את ליבך בפניהם, אפילו קצת, הם פותחים גם את שלהם. וזה כייף נורא.
אז תודה חברים שלי על יומולדת נפלא.
