כתבת שער שפורסמה במגזין טיים ותורגמה ע”י מוסף הארץ השבוע, עסקה בדור ה- Y, הלא הוא דור המילניום, הלא הם הילדים שלי ושלך.
אם לא קראתם את הכתבה הארוכה אך המרתקת של ג’ואל סטיין, אסכם לכם אותה בכמה משפטים:
דור המילניום מוגדרים כמי שנולדו בין 1980 ל–2000. הם מונים כ–80 מיליון בני אדם, והם קבוצת הגיל הגדולה ביותר בתולדות ארצות הברית.
הם נרקסיסטים, הם עצלנים, הם מפונקים, הם שטחיים, הם ריקניים, הם שחצנים, הם מסרבים ללמוד מהמבוגרים אבל גם לא רוצים למרוד בהם, הם מסרבים להתבגר, הם בטוחים בעצמם, הם עסוקים בעצמם, הם חומרניים, הם טכנולוגיים, הם חיים ברשת, הם מתעדים אובסיביים, הם מכורים לתהילה, הם חושבים שהכל מגיע להם! וזוהי רק ההתחלה.לה.לה.
הם מחפשים בצורה נואשת אחרי אהבה ותשומת לב, אבל רק זו שמתגלמת בתוך כמות הלייקים שיקבלו על התמונה האחרונה שהעלו, הם לא יודעים לגלות אמפטיה, לא רק בגלל שהם עסוקים רוב הזמן בעצמם אלא גם בגלל שאין להם הרבה נסיון במפגשי פנים אל פנים עם בני אדם אנושיים ובשיחות מלב אל לב שאינן מוקלדות.
“אמא”, מפריע לי באמצע הכתיבה דור ה-Y הפרטי שלי שנולד בשנת 1999. “אני צריך כסף”.
אתה צריך כסף אז תלך לעבוד. אני אומרת לו וממשיכה להקליד במרץ.
“אבל את בעצמך אמרת לי להתרכז בלימודים”, הוא אומר לי. “אני אשמח ללכת לעבוד במקום ללכת לביה”ס. וביננו, אם הייתי עובד כבר הייתי מרוויח הרבה יותר ממך”.
אוקי, אני אומרת. אפשר לעשות וי על ה “שחצן”, “בטוח בעצמו”, “נרקסיסיט”?
עצור שנייה. אתה יודע מה זה נרקסיסט?
“ברור..”
תסביר..
“אדם שמאוד מאוד אוהב את עצמו, ואת מה שהוא עושה ואת איך שהוא נראה”. קרוי ע”ש נרקיסוס, נסיך יווני יפה תואר שראה את ההשתקפות שלו בנהר, ניסה לתפוס אותה מרוב התלהבות, וטבע”.
אז אתה חושב שאתה נרקסיסט?
“כן, לגמרי”.
למה?
“כי אני אוהב את עצמי. אבל כולם אוהבים את עצמם, לא? את לא אוהבת את עצמך, אמא?”
אני חושבת שאני אוהבת את עצמי, אבל לא בצורה מופרזת. אני בטח לא חושבת שאני הכי יפה, הכי חכמה..
“אבל אני באמת מאוד חכם..”
האמת שבזה אתה צודק.
מה לגבי עצלנות? אתה חושב שאתה עצלן? שהדור שלך עצלן?
“תלוי במה. בביה”ס למשל, אני מאוד עצלן. אני גם מתעצל לעשות דברים שאני לא ממש אוהב, כמו למשל לרוץ, למרות שאני די טוב בזה. אבל בדברים שאני אוהב לעשות אני יכול להשקיע המון המון שעות, ובהם אני בכלל לא עצלן. אפילו הייתי אומר משקיען.”
“וזה גם ההבדל ביננו לבינכם. אני לדוגמא ישאף לעבוד רק בעבודה שבאמת מעניינת אותי, שיהיה לי כייף בה, זה גם יעלה את הסבירות שאשקיע יותר ואצליח יותר”.
גם אם זה אומר שתרוויח פחות כסף מעובדה אחרת שאתה פחות נהנה ממנה?
“נראה לי שכן”.
אז אולי זה אומר שאתם יותר מפונקים?
“לא נראה לי שאני הרבה יותר מפונק ממה שאת היית בגילי. אני עצמאי, אני נוסע באוטובוסים, וגם אם יש דברים שאני מפונק בהם, כמו חופשות למשל, זה רק בגלל שאתם מפנקים אותי. לא בגלל שביקשתי”.
אוקי, רשמתי. מפונק, אבל לא באשמתו.
מה לגבי שטחי? ריקני? מתעסק בשטויות?
“גם מרק צוקרברג התעסק בשטויות, עד שהוא התחיל להרוויח מהשטויות האלה מליונים, ואז זה כבר לא כאלה שטויות, נכון?”
מחוברים? רואים את החיים דרך מסכים?
כן, זה החיים שלנו, זה המציאות שלנו, אבל אני דווקא חושב שאני יחסית לילדים אחרים פחות מחובר. ויש עוד הרבה ילדים כמוני. אתם פשוט מסתכלים על המכורים, על הקיצוניים, כמו בכל דבר, אני לא בטוח שזה נכון לכולם”.
חושבים שהכל מגיע לכם?
“לא יודע אם חושבים שהכל מגיע לנו, אבל רוצים לקבל הכל, באותו רגע, זה הכי טבעי. לא?”
יש לכם מוטיבציה להצליח בחיים?
“תגדירי להצליח בחיים – להנות הכי הרבה? שיזכרו אותך? להרוויח הכי הרבה כסף? לחיות הכי הרבה זמן? להגשים את עצמך?”
מה ההגדרה שלך?
“סוג של שילוב בין להנות לבין להגשים את עצמי, שזה בעצם אומר להצליח במשהו שאני אוהב לעשות”
ומה עם להרוויח הרבה כסף?
“זה גם חשוב, אבל לא הכי. כי מה עדיף, לעבוד במשהו שאתה נהנה בו כל השנה או לעבוד במשהו שאתה סובל בו ובסוף השנה לנסוע לחו”ל?
מבינה לאן אתה חותר. אבל אולי זה בגלל שאתה מניח שההורים שלך יתנו לך מספיק כסף..
“אולי. יש מצב. אבל בכל מקרה תמיד אעדיף לעבוד במשהו שאני אוהב. ככה גם אשקיע בו יותר, ויש סיכוי שאצליח יותר וגם שאעשה ממנו יותר כסף…”
הבנתי אותך. זה כאילו קראת גם את החלק השני של הכתבה. זאת שבה אומרים עליכם גם כמה דברים טובים, לא רק רעים.
“באמת? כמו מה למשל?
למשל שההתעסקות שלכם בעצמכם הוא יותר המשך מגמה מאשר התנתקות מהפכנית מהתנהלות הדורות הקודמים. תתארו לעצמכם כמה תמונות של אנשים מחופפים היינו מקבלים לפיד שלנו אם היה אינסטגרם בתקופת וודסטוק, הוא אומר.
“זה נכון. אמרתי לך שהחיבור הטכנולוגי זו פשוט המציאות שבתוכה אנחנו חיים. כאילו את לא כל היום באינסטגרם ובווטסאפ”.
למשל שאתם לא מתמרדים, לא זועפים, לא שונאים את ההורים,
“אני באמת לא שונא אותך, אמא”
באמת תודה. אפילו מתייעצים עם ההורים, חלקכם אפילו רואה בהורים חברים ומשתף אותם בחייו, הקיצוניים אפילו מאשרים אותם כחברים בפייסבוק.
“אישרתי אותך בפייסבוק, אמא?? מה עבר עלי??”
“איזה עוד דברים טובים אומרים עלינו?”
למשל שאתם אנשים נחמדים, אופטימיים, בעלי גישה חיובית לחיים, לא ממורמרים, לא סובלים מהשעמום הקיומי של בני דור ה- X, שאתם מאתגרים את המוסכמות. שאתם מחפשים דרכים חדשות וטובות יותר לעשות דברים, שאתם רוצים להנות מהחיים, רוצים לעשות חיים, רוצים להנות מהעבודה שמפרנסת אתכם, שאתם רוצים שלהיות מאושרים.
“אחלה דור, אמא, אחלה דור.
את מבינה עכשיו למה אנחנו כל כך אוהבים את עצמנו?”
