להסתכל למציאות בעיניים – תמונות מהחיים

השבוע שמענו הרצאה של אלכס ליבק, חתן פרס ישראל לצילום, ובעל הטור "המאה ה-21" בהארץ, המפרסם כבר 20 שנה תמונה שבועית אותה הוא מצלם בשיטוטיו ברחבי הארץ ובעיקר ברחבי העיר תל אביב.

.

.

אלכס נשאל על עתיד הצילום בעידן הדיגיטלי של הפייסבוק והאינסטגרם שבו כל אחד מחשיב את עצמו לצלם ומעלה אלפי תמונות ואף משתף אותם ברחבי הרשת עם אלפי חבריו הקרובים ביותר. במקרים מסויימים מדובר על תפוצה רחבה הרבה יותר מאשר של עיתון הארץ.

ליבק ענה כי קודם כל הוא מאוד אוהב את התמונות שאנחנו מצלמים, ושבכלל הוא חושב שכולנו צלמים ממש מוכשרים. במיוחד הוא אוהב את התמונה של המנה שאכלנו אתמול במסעדה, שוקיים, או כרעיים או שאולי זה היה בכלל דג , ואת התמונה המאוד מיוחדת של השקיעה!

אבל אחרי שנגמרו הצחוקים הוא הסביר שכבר כמעט אין דבר כזה צלם עיתונות. בטח לא צלם שמשלמים לו הרבה כסף. מבחינתו, אומר ליבק, הוא גם לא צלם כזה גדול. וגם לא צריך להיות. כי פעם, אם היית מפספס ברבע שנייה בחשיפה או פותח טיפה יותר מדי את הצמצם, התמונה היתה הולכת למקום של כבוד בפח, היום, כל תוכנת אינסטגרם ופוטושופ, מתקנת כמעט הכל.

הדבר היחיד שנשאר לו, אומר ליבק, היא הסקרנות, באמצעותה הוא מביא את זוית הראיה היחודית שלו של המציאות. באמצעותה הוא תופס את הרגע.

אנשים מסתכלים, הוא אומר, אבל בדרכ לא כל כך רואים, או לא כל כך מתעניינים במה שהם רואים.

אלכס ליבק מסתובב ברחובות, ומסתכל.

מסתובב ברחובות, ומתעניין.

רק ככה הוא מצליח לתפוס את פיסות המציאות שלו.

כולם רואים אותן, הוא אומר. אבל לא כולם מסתכלים.

אז איך מלמדים ילדים סקרנות, שאלתי אותו אח"כ בסיום ההרצאה.

הוא לא כל כך ידע.

מישהו מהקהל ענה: זורקים להם מהבית את הטלויזיה והמחשב.

זו אולי תשובה נכונה, אבל בטח לא תשובה מעשית, במאה ה-21.

ואני חשבתי, אולי דווקא צריך להשתמש באמצעים הטכנולוגיים שמעמידה הקידמה לרשותינו,

ולשלוח את הילדים עם מצלמה לרחובות, להסתכל בעיניים של אלכס,

ולהנציח את המציאות שמסקרנת אותם,

המציאות שמשתקפת מבעד לעיניים שלהם.

אח"כ נעלה אותה לאינסטגרם.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *