זוכרים שכתבתי לפני שבוע שאף אחד לא רוצה לדבר איתי?
אז מסתבר שזה לא ממש נכון. הנה, תראו מה קיבלתי במייל. מכתב ממישהי שדווקא ממש רוצה לדבר איתי. טוב, אולי לא בהכרח איתי, אלא לדבר עם מישהי באופן כללי, וגם אולי לא ממש לדבר אלא לכתוב, כי את הדברים שהיא כותבת כאן לא באמת קל להגיד.
אז הנה הסיפור שלה, הכנה, הבוטה, החצוף, החשוף עד כאב. אחרי שתקראו תבינו למה בחרה שלא להחשף.
אבל היא כן מאוד מעוניינת לשמוע, האם אתם, בנים וכמובן בנות, מזדהים איתה באיזה שהיא צורה, מרגישים כמוה, אפילו קצת. אפילו אם אין לכם אומץ להגיד. האמת, גם אני אשמח לשמוע:
גליה- רצית שידברו איתך- אז הנה, אני מדברת.
בואי נניח שהיינו חברות ממש ממש טובות, כאלו שמספרות הכל אחת לשניה. היינו נפגשות פעם בשבועיים, או פעם בחודשיים, תלוי עד כמה המצב מתסכל. היינו קובעות באיזה בית קפה תל אביבי קטן ואינטימי, הרחק מהסביבה הטבעית שלנו, מרגישות מספיק חופשיות לפרוק, ואז זה מה שהיה יוצא לי לספר לך על שלשום בלילה:
הושטתי את ידי השמאלית אל עבר השעון המעורר שלי ולחצתי על חלקו העליון כדי להדליק את האור. השעה היתה 02:11 בלילה.
הכי אני שונאת כשזה קורה ביום שישי.
הוא עדיין לא חזר.
השטן הקטן שלי לא הסכים להרדם בשום אופן. אבל בסוף הכנעתי אותו. חזרתי לחדר השינה, התכרבלתי בשמיכת הפוך שלי. כל כך רציתי להירדם מהר, מהר לפני שהמחשבות ימצאו להן איזו תעלה שדרכה יזחלו לעברי ויתקפו אותי. אבל כמה שלא ניסיתי לחסום את אותה תעלה, זה לא הצליח לי.
עוד יום שישי שהוא רחוק ממני, משאיר אותי פה לבד כדי להתחבק עם השמיכה. לקחתי את הכרית שלו ועטפתי בה את הראש בצד של אוזן ימין, זה שפונה אל השמיים, כך שכל כולי התנתקתי מהעולם.
היה שקט, ובתוך השקט הזה הרחתי את הריח שלו שהיה ספוג בתוך הכרית.
הריח של סוף היום של הגבר שלי, אותו ריח שאם הוא היה פה לידי, הייתי מתכרבלת איתו, הוא היה שוכב כמו תינוק, ואני הייתי מתאימה את צורת הגוף שלי לשלו, רגלי היו מתאימות צורתן לרגליים שלו, בטן שלי צמודה לגב שלו ואז הייתי שואפת את הריח שלו עמוק עמוק לריאות. כמו חיה אני מרגישה אז. כל כולי מתעוררת, ואני רוצה לטרוף, בשר, לתת לו נשיכה כזו שתשאיר סימן לפחות לשבוע, שכל אחת שתנסה להתקרב אליו תדע שהוא שייך לי.
אבל הוא לא היה פה עכשיו, ובמקום שקו המחשבה שלי יגלוש בטבעיות אל השריטות שאעשה לו על הגב עם הציפורניים שלי, אלו שרווית המניקוריסטית שלי טיפלה בהן טוב טוב היום בבוקר, במיוחד כדי שאהיה סקסית בשבילו לסוף השבוע, בעצם לא בשבילו, בשבילי.
במקום זה, כל מה שנכנס לי עכשיו לראש זה למה הוא לא פה איתי?
מה לעזאזל יש לו לשוטט בעיר לבד עם חברים? מה זו צורת הבילוי הגברית הזו שלו? מה הוא עושה שם בחוץ עד ארבע בבוקר? הוא תמיד מספר לי שזה קטע גברי כזה, איזה קטע גברי? על מה אתם מדברים במשך חמש שעות של יציאה? אני שואלת את עצמי. אולי פשוט תהיה גבר, תגיד לי בדיוק מה אתה עושה שם. אולי זה לא יפחיד אותי?
לא הצלחתי להירדם. שיניתי תנוחה. הפכתי את הראש ועכשיו אוזן שמאל שלי הביטה אל עבר השמיים.
ומה זו הנסיעה הזו לחודש עם חבר לדרום אמריקה ככה באמצע החיים? מה אתה עושה שם? מה יש להם, לגברים האלה? מה זה הצורך הזה שלהם? מה אין לו פה בבית שהוא לא מקבל שהוא צריך לחפש במקום אחר?
אפילו עם הקטע שלו של ה”לבלוע” הסכמתי לוותר. כמו ילדה טובה, כל רביעי על הבוקר הוא הצליח לשכנע אותי שזה היום שבו אני מוצצת לו לפני שהוא יוצא לעבודה. אבל הכי חשוב, והוא ממש ממש התחנן, זה שהוא יגמור לי בפה, ואז במקום ללכת לשירותים שצמודים למיטה שלנו, לירוק לתוך הכיור, ואז לשטוף טוב טוב את הפה משאריות המרקם של הזרע שלו, אני אמורה פשוט לבלוע.
זה לחלוטין לבלוע את כל השיט שלו, ועדיין הסכמתי לזה. אני פשוט אישה נפלאה, אין לו שום סיבה להסתובב ככה בעיר.
וגם על הקטע עם התחת הסכמתי ללכת איתו. למרות שכאן אני חייבת לציין שיש שלב שבו אנחנו על המיטה בתנוחת דוגי, הוא מלקק אותי ומרטיב לי את החור, ואז ברגע הראשון שהוא נכנס אלי, אז אני הכי מגורה שבעולם. זה בדיוק ברגע ששניים שלושה סנטימטרים שלו נכנסים פנימה, אז אני פשוט מתפוצצת.
שלוש פעמים אפילו גמרתי רק מזה, עד כדי כך הייתי מגורה.
אז מה יש לו לחפש עוד? תודי שאני האישה המושלמת, ויחד עם כל המושלמות הזו אני לא מסוגלת לספק לו את כל מה שהוא צריך. אולי אני פשוט לא אמורה לספק לו את הכל?
ניסיתי לשחק עם עצמי משחק, האם אני יכולה להרפות את המקום הזה.
זה בכלל בסדר שהוא אולי נמצא עכשיו עם מישהי אחרת? איך אני בכלל אמורה לשחרר את המקום הזה?
הוא עומד לו בקצה הבר, מחזיק כוס וויסקי, מדבר עם החבר, אבל עיניו אינן במנוחה, הן מחפשות איזו מישהי עם מבט, כזה שיסקרן אותו, ואז עיניו ננעלות על שלה.
הוא מסב את ראשו אל עבר החבר, שוקע איתו בשיחה בה הוא מספר לו על הבחורה ממול, על איך היא ועל מה הולך להיות.
לאחר מכן עיניו חוזרות אליה ותוך כדי מבט הוא מבקש מהברמן להביא לה משקה, מרטיני עם קרח.
מייד כשהמשקה מגיע אליה, הוא צועד לעברה כדי להציג את עצמו. הם עושים לחיים ואחרי עשר דקות של שיחה הם יוצאים מהבר, יחד, בדרכם אל הדירה שלה.
אני כל הזמן הזה מביטה מהצד, ואני בהלם. מצד אחד כולי נמלאת פחד, מי זו שנוגעת בו, הוא שלי.
מצד שני, ואווו, זה מסקרן העניין הזה. כולי מבולבלת, ובדיוק איך שכל הבילבול הזה נכנס, אני רואה אותה מתחילה להפשיט אותו, בהתחלה החולצה, אחר כך פותחת את החגורה, מפשילה את מכנסיו כלפי מטה, והנה עוד שנייה היא מלטפת את מה ששייך לי.
כל מה שבא לי עכשיו זה שהוא יזיין אותי, פה, עכשיו, חזק. הייתי גומרת איזה שבע פעמים אם הוא היה פה עכשיו. לקחתי המון אוויר לריאות ואמרתי לעצמי: את חייבת לעבוד על עצמך.
לחצתי שוב על השעון המעורר כדי לראות מה השעה. 02:58
אני עצבנית בטירוף. מה אם זה היה הפוך, האם הוא היה מסוגל לדמיין אותי עם גבר אחר, מפשיט אותי, נוגע בי, מזיין אותי, איך הוא היה בולע את השיט הזה?
האמת, אבל ממש האמת, אם הייתי צריכה לפרגן לעצמי עכשיו, אז הייתי צריכה להזדיין עם מישהו אחר. הייתי מזדיינת כמו חיה.
פה, על המיטה הזו, הייתי מתיישבת עליו ולא מפסיקה להזדיין כל הלילה, ואז הייתי לוקחת את כל האנרגיה הזו ומביאה אותה הביתה ומזדיינת עם בעלי בדיוק אותו הדבר.
הייתי בוחרת את ההוא מהגן שלא ממש התחיל איתי אבל נראה לי שאם הייתי קצת שובבה הוא מיד היה קולט אותי. יש לו בדיוק את הלוק שאני אוהבת. עם המגפיים השחוקות והשיער המרושל. ניסיתי לדמיין איך הוא נראה בלי חולצה וכל מה שעלה לי זה שיש לו כתפיים רחבות.
פעם בחודש, הייתי נפגשת איתו, פה אצלי בבית, כשבעלי בנסיעת עבודה, טוענת מצברים. אבל בלי התאהבות.
כל העיניים שלי נעטפו להן לפתע בגוונים של אפור. נבהלתי.
מה יהיה אם אתאהב, איך אצליח לתפקד?
יש לי כבר נסיון בזה, פעם אחת כמעט פישלתי בגדול, וטוב שנגמר בלי יותר מדי נזקים.
ואולי בעצם אני בחיים האלה כדי לחיות, אז מתי אתחיל לחיות?
לא לא, התאהבות זה ממש מסוכן. החיים שלי כל כך טובים שלא בא לי לחרבש את זה.
אם הוא יגלה הוא יעיף אותי לעזאזאל ואז כל חיי הפרינססה שלי יגמרו. אתקע עם שני זאטוטים ובלי כל הכייף של חיים איתו, וזה באמת כייף, אין לי על מה להתלונן.
אז מה בעצם הדיל פה ?
איך אני אמורה לפתור את הסיפור הזה?
ולמה פתאום כולם סביבי מתעסקים בנושא הזה?
לפני שלוש שנים, כלום. כולם היו עסוקים סביבי בלסדר לעצמם את החיים, הגברים בלסדר את חשבון הבנק, הנשים בלבנות משפחה לתפארת, אולי בעצם כדי להגיע לרגע הזה עכשיו, כדי שיוכלו להתפנות בדיוק לנושא הזה?
קמתי מהמיטה, עצבנית כבר לא הייתי, אבל מוטרדת כן. התיישבתי על האסלה, מרוב מחשבות לא הצלחתי להתרכז כדי שהפיפי ייצא. קמתי, שטפתי את פניי, שתיתי שלוק מי ברז, היישר מהפיה, וחזרתי למיטה.
התכרבלתי טוב טוב בתוך השמיכה. הרגשתי צורך להתחבא, רציתי שוב לחנוק את הזאטוט שהעיר אותי לתוך המחשבות האלו, ורק כשחשבתי עליו הצלחתי לגלוש לעבר חלומות נעימים של משפחה מאושרת.
גליה תגידי, זו רק אני עם מחשבות כאלו??
