הרולינג סטונס חוגגים 50 שנה על הבמה ומזכירים: it’s only rock’n’roll but i like it!

חברים יקרים,

הרשו לי לעדכן את רשימת ההופעות הכי טובות שראיתי בחיים. במקום הראשון: הרולינג סטונז!

ולא, אני לא מעריצה שרופה. לא גדלתי על הרולינג סטונז. לא מכירה את כל השירים שלהם בע”פ. לא היו תלויים לי בחדר פוסטרים של מיק ג’אגר. אם כבר, הייתי הרבה יותר בעניין של החבר של מיק, דיוויד (בואי). ובתור ילדה טובה, הייתי תמיד בצד של הילדים הטובים, להלן הביטל’ס מאשר בצד של הילדים הרעים.

והיה זה דווקא א’, שהתעקש על ההופעה הזו, ואמר שהיא חד פעמית כי בכל זאת כבר בני 70 ועוד שניה זה נגמר.

אז הלכנו. וזה אכן היה חד פעמי. ובלתי נשכח.

מסוג ההופעות שגורמות לך לצבוט את עצמך, כדי להאמין שזה קורה,

מסוג ההופעות שגורמות לך להתרגש עד דמעות, ולא פעם אחת במהלך ההופעה,

מסוג ההופעות שגורמות לך להרגיש שאתה חלק ממשהו מיוחד שקורה כאן ועכשיו, לך ולעוד 20,000 איש שסביבך,

מהסוג שמזכיר לי כל פעם מחדש את הכוח שיש למוזיקה,

מהסוג שלא קורה הרבה בהופעות, אבל כשזה קורה, זו הרגשה נדירה ומיוחדת בעוצמתה.

זו היתה הופעה, כמו שהופעת רוק’נרול צריכה להיות. במה מדהימה עם שפתיים ענקיות שהיוו מסגרת לוידאו ארט’ס מרשימים ומהפנטים, ולהקה מדהימה שעומדת על הבמה כבר 50 שנה ובאה לתת לקהל את כל מה שיש לה לתת, ובמקרה הזה זה לא מעט. רוקנ’רול, בסיסי, משובח וטהור, מהסוג שכבר לא עושים. בלי כדורים פורחים באויר, בלי פרפרים מעופפים. 4 קשישים, (מיק ג’אגר, קית’ ריצ’ארדס, צ’ארלי ווטס, ורוני ווד) שכולם מתקרבים בצעדי ענק לגיל 70, אבל כמה צעירים.

הפירוטכניקה היחידה בהופעה היתה הבגדים שמיק ג’אגר החליף כמעט בכל שיר, כדי להשוויץ במלתחה החדשה שלו, והגימיק היחיד היה האורחים הרבים שהגיעו להתארח, אבל כשמארחים את ג’ף בק, את מרי   ג’יי בלייג’ ואת חברי הלהקה בעבר ביל ווימן ומיק טיילור, זה ממש לא סתם גימיק.

המופע נפתח עם קליפ מצחיק ומרגש שבו חברים כמו איגי פופ, אלטון ג’ון, ג’וני דפ וניק קייב מספרים על הפעם הראשונה שבה שמעו שיר של הסטונז ואיך הלהקה השפיעה עליהם, ועם עשרות מתופפים שממלאים את המעברים, ומייצרים אנרגיה מטורפת, עוד לפני שחברי הלהקה עולים לבמה. איזו פתיחה מדהימה להופעת רוק’נרול, ומכאן זה רק מתחיל להמריא.

השיר שפותח את ההופעה הוא “I Wanna Be Your Man”, קאבר לשיר של הביטלס, שלא בוצע על הבמה מאז 1964. אם תחפשו את המשמעות שמאחורי הבחירה הזו, הרי שבעקבות היריבות הסמויה והגלויה בין שתי הלהקות על התואר הלהקה הגדולה של כל הזמנים, מבטיח מיק ג’אגר לקהל שלו, אני אעשה הכל כדי שתהיו שלי הערב, ובכלל. מבטיח, ואף מקיים.

הרולינג סטונז – “I Wanna Be Your Man”


.
הסטונז כאמור באים לעשות לקהל שלהם גוד טיים אבל נראה שהם נהנים לא פחות. יותר משעתיים וחצי של הופעה שמלאה בכמעט כל להיטי הלהקה מכל הזמנים. כשמיק ג’אגר מזמין את מרי ג’יי בלייג’ לשיר איתו את Gimme Shelter, הבמה רועדת מהעוצמה של שני הקולות הענקיים האלה, ואני רועדת מהמחשבה איך שיר שנכתב בזמן מלחמת ויאטנם, עדיין כל כך אקטואלי, כאילו שום דבר לא השתנה.
.

Oh, a storm is threat’ning
My very life today
If I don’t get some shelter
Oh yeah, I’m gonna fade away

War, children, it’s just a shot away
It’s just a shot away

Ooh, see the fire is sweepin’
Our very street today
Burns like a red coal carpet
Mad bull lost its way

בין השירים חברי הלהקה מתרגשים ומודים לקהל שלהם על שנים ארוכות של דרך משותפת. “לקח לנו חמישים שנה להגיע מדרטפורד לגריניץ'”, אומר ג’אגר לקהל ומתכוון לדרך הקצרה שעוברת בין עיר הולדתם של חברי הלהקה למיקומו של אצטדיון ה- O2 שבו מתקיימת ההופעה. “אבל אתם יודעים”, הוא מוסיף, “עשינו את זה. מה שהרבה יותר מדהים זו העובדה שאתם עדיין עושים את זה. עדיין קונים את התקליטים שלנו ובאים לראות אותנו,  ואנחנו לא יכולים להודות לכם מספיק”.

 Ive been holding out so long
Ive been sleeping all alone
Lord I miss you
Ive been hanging on the phone
Ive been sleeping all alone
I want to kiss you

נראה שלג’אגר יש איזה בעיה בלתי פתורה עם המעמד של הסטונז כ”ילדים הרעים של הרוק”. “איזו שנה זו הייתה לחגיגות הבריטיות”, הוא עוקץ את הממלכה. “חגיגות יובל היהלום למלכות אליזבת השנייה – שם לא הופענו, האולימפיאדה בלונדון – גם שם לא הופענו. 50 שנה לג’יימס בונד – וגם את זה לא עשינו. אבל אני כל כך שמח שאנחנו כאן ואתם כאן איתנו”.

ואז הוא עוטה את גלימת הנוצות השחורה ומזכיר לקהל, וגם לעצמו, כמה בעצם הוא אוהב להיות הילד הרע:

Sympathy for the Devil

Please allow me to introduce myself
I’m a man of wealth and taste
I’ve been around for a long, long year
Stole many a mans soul and faith
And I was round when jesus christ
Had his moment of doubt and pain
Made damn sure that pilate
Washed his hands and sealed his fate
Pleased to meet you
Hope you guess my name

ואם כבר מדברים על ה- Devil, ג’אגר וחבריו מרשים לעצמם לשחק קצת את הרעים כשהם בכל זאת מונעים מאיתנו את ה- Satisfaction, כשהם לא שרים אותו, למרות ההבטחות המוקדמות. אבל אחרי שקיבלנו כל כך הרבה, אי אפשר באמת להתלונן, אלא לצאת עם חיוך ענק ודבילי שמרוח על הפנים והרבה שירים בלב, כי אתם יודעים:

You can’t always get what you want
You can’t always get what you want
But if you try sometimes, well you might find
!You get what you need

ואנחנו לגמרי קיבלנו את מה שאנחנו צריכים, והרבה יותר!

שתפו:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

פוסטים אחרונים

הכל זה מלמעלה — התערוכה

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי בת 12!

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי

סליחה

סליחה, אפשר לבקש סליחה? כן בבקשה הגעת למקום הנכון אנחנו פתוחים כל יום בין תשע לשש ממי תרצי לבקש סליחה? סליחה, לא הבנתי “מהמקום”? “מחברו”?