בתקופה האחרונה מדברים המון על משפחות אלטרנטיביות. רואים המון משפחות אלטרנטיביות. בכלל המילה אלטרנטיבי הפכה לסוג של סמל. סוג של דרך חיים. יש רפואה אלטרנטיבית, ותזונה אלטרנטיבית ותחבורה אלטרנטיבית, אבל הכי הרבה יש משפחה אלטרנטיבית.
בכלל נדמה לי שילדים שגדלים היום בתל אביב, אם הם באים ממשפחה מסורתית שיש בה אמא, אבא וכמה אחים, הם אלה שמרגישים חריגים, מול כל שאר הילדים שיש להם שני בתים, או שני אבות, או שתי אמהות, או רק אחד או אחת.
הסדרה החדשה: “אמא ואבא’ז”, מביאה לפריים טיים שלנו בסלון משפחה אלטרנטיבית שכזאת שמורכבת מזוג הומואים שעושים ילד עם רווקה סטרייטית. זוהי סדרה מאוד אישית שמבוססת על סיפור חייו של אבנר ברנהיימר, היוצר והתסריטאי שכתב את התסריט גם ל”פלורנטין”, “יוסי וג’אגר” ו”עד החתונה”. ברנהיימר, מגדל ביחד עם בן זוגו לחיים ערן נוימן את יואל, בנם המשותף ביחד עם אימו של הילד בהורות משולשת.
נראה לי שברנהיימר, שואף לספק לנו הרבה יותר מהצצה צהובה לחיים של משפחה כזו ולהראות שהיא שיכולה להתקיים לא רק בתוך הבועה התל אביבית. זוהי משפחה שבנויה על אהבה, ועל חברות, ועל ההנחה הבסיסית שכל אדם רשאי וצריך ויש לו הזכות והחובה להיות הורה, גם אם הוא הומו, וגם אם לא בא לה להתחתן או שאין לה בן זוג שהיא אוהבת. אז מה אם יש קשיים. גם לזוגות שאוהבים ומתחתנים ומביאים ילדים יש קשיים. הרבה פעמים גם הם ימצאו את עצמם בסוף במשפחה אלטרנטיבית מגורשת.
אז כדי להביא את המשפחה הזו אל לב הפריים טיים וגם אל הלב שלנו, ברנהיימר מגייס את לב הקונצנזוס:
מאיה דגן היא טליה, קצינה בצה”ל, רווקה סטרייטית שאין לה זוגיות ולא ממש רוצה להתחתן.
יפתח קליין הוא ארז, הומו ניירוטי, שעושה פסיכואנליטה 4 פעמים בשבוע ותלוי באופן מוחלט בפסיכולוג שלו.
יהודה לוי הוא סמי, שמתחבר היטב היטב לצד הנשי שלו בדמות ההומו האוחצ’ית שבחבורה שכולם בשבילה מאמי, כפרה וכמובן נשמה.
הסדרה, מתרחשת בתקופה שהתינוק עדיין תינוק ולכן לא מביאה את הזוית של הילד במשפחה הזו, אלא בעיקר את הזוית של השותפים להחלטה, האמא והאבא’ז, ואת הדרך שהם עוברים מרגע ההחלטה, ועד למימוש הלא פשוט של חיים בתוך המשפחה המורכבת הזאת.
הסיטואציה החריגה מייצרת כר נרחב של סיטואציות משעשעות יותר או פחות אבל גם דילמות אמיתיות כמו איך מחלקים 2 צמידים בחדר היולדות ל-3 הורים, איך מחלקים את הנטל ההורי בין 3 טיפוסים די מוזרים, איך המערכת המשפטית בישראל מתייחסת למשפחה הזו, ומה קורה כשיש חתונה אבל דווקא הכלה נשארת בצד..
ההורות מוצגת בצורה מאוד לא מתייפיפת ולא מתחנפת, אבל בדרך יש רגעי אתנחתא כשיפתח קליין מנסה להיות זמר וכשמראים לנו את הטוסיק של יהודה לוי, שלא לדבר על סקס בשלישיה..
אי אפשר לדבר על הסדרה הזו מבלי להתייחס למקבילה החו”לית שלה “הנורמלים החדשים” שיצר ריאן מרפי (גלי) ומתארת משולש דומה ומשודרת ביס. מה שבטוח, שהסדר ההיסטורי נשמר. בעוד ביס יעלו תמיד את סדרת הרכש הנכונה, בהוט יהמרו על היצירה המקומית, הישראלית, ובמקרה הזה, כמו בהרבה מקרים אני מעדיפה את הזוית המקומית. כי בעוד הגירסה החו”לית מביאה לנו קומדיה קלילה וצבעונית, עם הרבה פתיחות ושיוויון, הגירסה הישראלית, למרות החלקים המאוד מצחיקים שבה, בעיקר אלה שבהם מככבות החברות האוחצ’ות הקורעות של יהודה (מאור בן הרוש ואוריאל יקותיאל), מביאה אל המסך את החרדה הגדולה שבהבאת ילד לעולם, את ההתמודדות הלא פשוטה עם שינוי סדרי העולם, את הקונפליקטים שמייצרת הסיטואציה לזוגיות, וזה, לא רלוונטי רק למשפחה “גאה” אלא לכל המשפחות בכלל.
