ספרה הנוגע ללב של האיטלקייה קיארה גמברלה, מכניס אותנו לחייה של מנדורלה בת ה- 6, ומספק לנו הצצה לחייהם של כל 5 המשפחות המגדלות אותה, כל אחת בקומה אחרת, בבית המשותף ברחוב גרוטה פרפטה 315.
“הייתי רוצה שאבא שלך יהיה אסטרונאוט שהולך על הירח אבל תמיד חושב עלינו, ולא איש כמו רבים אחרים, שגר ברחוב גרוֹטָה פֶּרפֶטָה 315 וערב אחד במרס, אולי משעמום ואולי מסקרנות, בחדר הכביסה לשעבר בקומה השישית, עשה אתי אהבה”. אחרי מותה הפתאומי של מריה חושפת בתה מַנדוֹרלָה את המכתב שכתבה לה אמה עם היוולדה. מי מן הגברים המתגוררים בבניין הוא אביה של הילדה בת השש?
דיירי הבית מעדיפים שלא לדעת, ומחליטים לגדל את הילדה ביחד. כך גדלה מנדרולה עם חמש משפחות חדשות, בכל פעם בדירה אחרת, בקומה אחרת, בחיים אחרים. אצל טינה פּוֹלידוֹרוֹ הבודדה ואורחיה הליליים המפתיעים, עם קתי וסַמוּאֶלֶה והשתיקות שביניהם, במצעדי גאווה עם פַּאוֹלוֹ ומיכֶּלאַנגֶ´לוֹ, בין הריבים של לידיָה ולוֹרֶנצוֹ, ובארוחות הערב של משפחת בַּרילָה, שמכסות יותר משהן מגלות.
קומה אחר קומה מנדורלה מתבגרת, מתאהבת, וממשיכה לחפש את עצמה, אבל לא תמיד מוצאת. כי, כפי שאומר לה עורך הדין פברוטי, איך אפשר לגדל ילדה על סודות ושקרים ואחר כך להתיימר שהיא תדע להבחין בין טוב לרע?
.
ספר משובח בעיני, בעיקר בגלל שיש בו את המפגש הקסום בין סיפור טוב לבין צורת כתיבה מופלאה. לפעמים מספיק שרק אחד מהם יתקיים כדי לייצר ספר טוב, אבל כשיש את שניהם, זה הופך את הקריאה לתענוג של ממש.
.
קחו סתם קטע שבו מסבירה לידיה למנדורלה מה היא חושבת על גברים:
.
“מתי גברים מרגישים מסופקים?
כשהם מוציאים 13 בטוטו,
מקבלים קידום,
מגיעים בין אלף הראשונים במרתון של ניו יורק,
כשהם מספרים בדיחה וכולם צוחקים,
זוכים במשא ומתן על מחיר של בית או זוג נעליים,
כשהם נכנסים לבר ודי להם לומר ״כרגיל״,
כשהם פוגשים אחרי עשרים שנה אקסית שמגלה להם: ״אף אחד לא זיין אותי כמוך״ ואז הם חייבים לעשות את זה שוב לפחות עוד פעם אחת ולו רק מתוך נימוס..
.
לחיים אין משמעות. זה ודאי.
אבל, ואל תשאלי אותי למה, יש כאלה שלא מוותרים.
הם בונים גשרים, בתים, מצחצחים את השיניים לפני שהם הולכים לישון, מצחצחים אותן שוב אחרי ארוחת הבוקר: והכל בגאוה בלתי מוסתרת.
את מבינה? כאילו יש תחרות והפרס הוא על ׳האדם הנלהב ביותר להיות אדם׳
והם רוצים לזכות בו.
זהו, כן. זה הרעיון העיקרי, אבל אין שום פרס, כמובן, ואי לכך אין גם שום אפשרות לזכות בו.”
.
כמה פעמים תהיתם איך נראים בתים של אחרים? מה מתחולל שם מעבר לדלת? מה הייתם רואים אילו הייתם מסיטים את וילון חדר המגורים? איזו ילדות עברה על השכנים שלכם? ועל מה הם לעזאזל חושבים כשהם מסתכלים לכם לתוך העיניים, טרוטי שינה, ומברכים אתכם בברכת בוקר טוב, בחדר המדרגות?
