ועידת האינטרנט השנתית של The Marker, שנערכה ביום ראשון, ה 02.05.10, התקיימה במיקום לא שיגרתי ולא צפוי – מתחם סינמה סיטי שבתוך קניון הזהב בראשון לציון. 3000 משתתפי הועידה, נאלצו לריב על מקומות חניה עם אלה שנאלצו להגיע בעצמם לסופר, כי אינם יודעים עדיין, שניתן לבצע את הרכישה דרך המחשב בצורה מקוונת.
המיקום, אם כן, לא ממש התאים לכל אנשי האינטרנט, הטלקום והסלולר שהקפידו להסתובב בין המעברים הצפופים עם האייפון, הבלאקברי, ובעלי המזל גם עם האייפד, ולנסות להידחס לאולמות הקולנוע הצפופים עוד יותר כדי לשמוע את ההרצאות. הכיבוד, כיאה לבתי קולנוע, כלל פופקורן ונקניקיות, והיווה יותר מהכל כמראה לפרצופה של המדינה: אינטרנט, אינטרנט, בסוף עומדים בתור לנקניקיה!
מי שהצליח להכנס להרצאות, ולא רק להתמנגל בחוץ, זכה לשמוע כמה דברים מעניינים:
האורח המרכזי של הועידה, סקוט תומפסון, נשיא פייפאל, החברה המאפשרת רכישה בטוחה באמצעות כרטיסי אשראי באינטרנט, דיבר על השינוי המתהווה באופן השימוש באינטרנט ובסלולר.
“כל מי שיש לו ילדים מודע לתופעה בה הם משתמשים בסלולר לדברים שונים כמו שליחת הודעות טקסט או האזנה למוסיקה” אמר תומפסון. “למעשה הפעם היחידה בה הילדים שלי מדברים בטלפון היא כשאני מתקשר”..
תומפסון דיבר גם על תופעת השוואת המחירים והשפעת המלצות החברים על הרכישה באינטרנט. “יותר גולשים פונים לאתרים המאפשרים לברור בין השרותים השונים על ידי שימוש באינטרנט, לדוגמה, אתר המלצות מקניות הגולשים – Yelp. ניתן היום למצוא באינטרנט דירוג וביקורות לכל מיני סוגי אתרים, מרופא שיניים ועד לתיקון רכבים, כאשר מחקר מצא כי 42% מהרכישות ברשת מושפעות מביקורות שנכתבות בה. מספר זה יגדל וכל זה קורה ממש עכשיו. מיליוני גולשים בעולם משנים את הדרך בה מותגים נתפסים”, ציין.
האמירה הזו קיבלה משנה תוקף באולם אחר שבו ראיין יוני סער בני נוער מתחת לגיל 18 שהמכנה המשותף להם הוא שלכל אחד מהם יש למעלה מ 3000 חברים בפייסבוק!
כל משתתפי הפאנל הסכימו כי המלצות חברים על מוצרים, שוות הרבה יותר מכל אמצעי שיווק או פרסום אחר.
שיר פלדמן, בת 17 וחצי מרמת גן, מנהלת בלוג וכותבת באתר 4girls, אומרת: “אם נאהב את המוצר אז אנחנו נפרסם בעצמנו. יש חברות שפונות אלי לפרסם מוצרים בפייסבוק. אני בוררת את החברות שעושות לי את זה ומוכנה לפרסם את זה. את מה שאני לא אוהבת – אני לא אפרסם גם בעבור כסף”.
עומרי, בן 18.5 מרחובות, בעל בלוג מפורסם ולמעלה מ 5000 חברים בפייסבוק אומר: “יש לי 15 אלף צפיות ביום ואני מפרסם דברים שאני אוהב ומאמין בהם. אני חושב שאני משפיע, יותר מאשר כל מפרסם אחר”. עמית דרוקר, בת 14, בלוגרית אופנה, מחזקת את דבריו: “אנשים יאמינו יותר לנו, ולא למפרסם – החברים סומכים עלינו. או במילים אחרות – הסטאטוס שלי יכול להשפיע הרבה יותר מכל פרסומות”.
ובכלל עבור בני הנוער, שחיים את חייהם בפייסבוק “מי שאין לו פייסבוק – לא קיים”.
שיר, מספרת על הרגלי הגלישה: “אני מעדכנת בבת אחת על כל מה שאני עושה. מי שלא בפייסבוק – לא באמת מכירים אותו. אפילו מי שבא לבית ספר וכותב בפייסבוק, אז כולם עושים לו לייק וככה אנחנו יודעים מי הגיע לבית ספר. אני בודקת את הפייסבוק על הבוקר. ואני מעדכנת כל הזמן מהסלולרי. זה חלק מהסדר יום שלי כמו אוכל ומקלחת”. גם את התקשורת עם ההורים מנהלת שיר בפייסבוק אחרי שהוסיפה אותם כחברים, אבל שינתה את מדיניות הפרטיות כך שלא יוכלו לראות את כל מה שהיא עושה בפייסבוק.
המוסיקה, היא אחד מהמרכיבים החשובים ביותר בחייהם של הצעירים, והיא מתקיימת עבורם, בעיקר האינטרנט ובסלולר.
בפאנל “עתיד המוזיקה הישראלית ברשת” התקיים ויכוח על עתיד התעשיה ומקורות הצמיחה שלה. גיא באומן, סמנכ”ל בפלאפון התגאה ביכולת של עולם הסלולר להצמיח את תעשיית המוסיקה והתכוון בעיקר לפורטל “Musix” של פלאפון שבו ניתן להוריד מאות אלפי שירים של אמנים ישראלים למחשב ולסלולר. באומן ציין כי זה דורש מהאמנים להבין בעולם הדיגיטלי ולהיות יצירתיים לשיטות הפעולה בו.
אייל גולן הוא אחד הזמרים שהוזכרו בהקשר של הבנת התחום הדיגיטלי. מפרסומים שונים עולה כי ב-2009 הגיעו ההכנסות של גולן ממכירת מוצרים בסלולר למיליון וחצי שקל.
טל ברמן, הציג את הגישה ההפוכה וקבל על כך שהאינטרנט והסלולר מציפים למעלה רק את האמנים המצליחים והמסחריים ביותר, וכך בעצם מנוטרל האינטרנט מכוחו האמיתי בגילוי כשרונות חדשים ונחבאים, מבלי להדרש למפיק, יחצן וחברה סלולרית.
יוני בלוך, שעשה את המעבר מילד באר-שבעי אנונימי שהתגלה דרך אתר אינטרנט ליוצר מוכר ומצליח בעל הבנה דיגיטלית גבוהה ושימוש מתוחכם במדיום, אמר שהרשת מוצפת, וששיר טוב זה כבר לא מספיק. “בשביל לבלוט בעולם הזה אתה צריך משהו מעבר. אתה צריך רעיון טוב בכדי לשוק את המוזיקה שלך ולהפיץ אותה ברחבי הרשת.”
אם לסכם באופן חלקי, העולם המתוחכם הזה רק הולך ומשתכלל, שלא לומר מסתבך, מי שחצה כבר את גיל ה- 30 שלא לומר ה 40, צריך להאחז היטב בכרכרה, אפילו רק כדי לחיות בשולי הדרך, ולדעת להשתמש במקצת מהאפשרויות שהעולם הזה מרעיף עלינו.
וגם כאן, כמו תמיד, העולם שייך לצעירים!
