קיוטו – גיישות, מקדשים ומה שבינהם.

קיוטו היא הירושליים של יפן. עיר שטוחה, גם בגלל המבנה הגאוגרפי שלה, בתחתית עמק, המוקף שלושה הרים, וגם בגלל שאחרי גורדי השטחים של טוקיו, כייף להסתובב בעיר שרוב מבניה נמוכים, או לפחות נמוכים יחסית.

האטרקציה המרכזית בקיוטו, מלבד הגיישות, כמובן היא המקדשים הרבים הפזורים בה, מכל צורה וצבע, סמל להיותה הבירה הקיסרית של יפן העתיקה, למרות שאיבדה את תואר הבירה לטוקיו בשנת 1868.

אנחנו, שידועים בתור אנשים לא ממש מאמינים, בחרנו לנו מס' קטן ומובחר של מקדשים, רק כדי לספוג קצת אוירה:

מקדש סאנג'וסאנגן-דו

שיש לו השפעה מהפנטת ממש, בזכות 1001 הפסלים הזהים של האלה קאנון, הערוכים ב-8 שורות ארוכות להדהים, משני צדדיו של הפסל המרכזי של אותה אלה. לכל אחד מהפסלים המון ידיים, הבוהקות באור הקלוש ששורה בתוך מבנה העץ הארוך ביותר בעולם, ומייצר אפקט קסום, גם למאמינים קטנים כמונו.

.

.

מקדש יאסאקה

ששער הכניסה המרהיב שלו בוהק בצבע כתום, הוקם בשנת 565 ונקרא בעבר מקדש גיון. הוא שוכן על צומת רחובות ראשי בפאתי פארק מארויאמה ובכניסה לרובע הגיישות גיון כך שאין סיכוי  לפספס אותו.

.

.

.

מקדש הכסף –  גינקאקו-ג'י

בעבר שימש המקדש כאתר הנופש ההררי של השוגון יושימאסה, שתקופתו נחשבת לתקופת הרנסאנס של אמנויות יפן. התכנון היה לצפות אותו בכסף, כאות הוקרה לסבו שציפה את מקדש קינקאקו ג'י, בזהב. התוכנית לא יצאה לפועל, אבל השם נשאר, והאטרקציה המרכזית כאן היא גני הזן היפניים המרהיבים בתוכם שוכן המקדש.

.

.

מסלול הפילוסופים

מסלול הליכה מקסים של 2 ק"מ לאורך תעלת מים רצופה עצי דובדבן המתפתלת למרגלות ההרים המזרחיים של העיר. המסלול קיבל את שמו ממנהגו של פרופ' לפילוסופיה מאונ' קיוטו, שטייל לאורכו בכל בוקר. לאורך המסלול פזורים בוטיקים, בתי קפה, מסעדות וחנויות, וכמובן, איך לא, מקדשים, שבראשם גינקאקו-ג'י, מקדש הכסף.

.

הגיישות

אחרי שעייפנו מהמקדשים, הלכנו לחפש את האטרקציה המרכזית השנייה של קיוטו, הגיישות. כדי למצוא אותן, צריך להסתובב ברובע גיון, אליו באים גברים יפניים לבלות עם גיישות מקצועיות באכסניות ובתי תה מסורתיים.

הגיישות, הן כנראה עולם הולך ונעלם, בעיקר בגלל פעילותן המתחרה של האונסן-גיישות שמציעות גם שירותים מיניים ולא רק אמנותיים, או אם מותר לי להשתמש בשפה גסה מציעות גם זיונים, ולא רק זיוני שכל. התייר הממוצע יכול לראות גיישות בעיקר במופעי ריקוד מאורגנים, עסק משעמם למדי, או לארוב להן ברחובות הקטנים שבהם הן עובדות ומופיעות.

אנחנו, להפתעתנו, נתקלנו באחת מהן מיד כשהגענו לאזור, ואח"כ ראינו עוד כמה, אצות רצות להן בצעדיהן המיניאטורים. א' מאוד התלהב מפניהן הלבנות ומיד הציע לאחת מהן טורניר שש-בש, אבל היא לא ממש הבינה את הבדיחה ואמרה שאם כבר היא מעדיפה שח.

.

.

.

.

שוק האוכל

הגשם שהתחיל לרדת, הבריח אותנו לשוק האוכל המקורה בלב העיר העתיקה. מה אגיד לכם, האסטטיקה היפנית, מוצגת כאן במיטבה. הבסטות מסודרות בצורה שמתחשק לטעום מהכל, הרצפה מבריקה באופן בלתי מוסבר, ולמרות שמדובר בבליל של מאכלים כולל דגים טריים לרוב, אין ריח רע בכלל, אלא להפך, ריח נעים של אוכל טעים. אז אכלנו..

.

.

.

.

מסעדות

אולי בגלל שזה היה כבר סוף הטיול והרגשנו שהמפגש שלנו עם האוכל היפני עומד להסתיים, שמנו גז בעניין האוכל, והיו לנו כמה הצלחות שוות ביותר.

מסעדת הטמפורה

בכל מסעדה יפנית אפשר למצוא מנת טמפורה, אבל במסעדות המתמחות בטמפורה, מדובר בטקס שלם. ישבנו על הבר הפתוח שבתוכו התנהל תהליך הטיגון, וקיבלנו המון המון מאכלים מטוגנים בציפוי דק דק ועדין של טמפורה מדהימה, שהפכה אותם לנימוחים בפה. אחרי שמתרגלים כאן לאכול רק סושי, היינו חייבים לעצור באיזה שהוא שלב את שטף המנות שהגיע לצלחת שלנו כי היינו קרובים להתפוצץ. בעלי המסעדה, כמו אגב, בכל המסעדות שהיינו בקיוטו שהיו כולן קטנות ומקסימות, הזמינו אותנו אח"כ לטייל בגן היפני שלהם, ולאכול מנה אחרונה בסלון המהמם שלהם.


 YOSHIKAWA, 604-8093 TOMINOKOJI NAKAGYO-KU , KYOTO

מסעדת הסובה

בצהריים הלכנו לפגוש את אריקוסאן, יפנית בת גילנו שחיה שנים רבות בניו יורק, איסלנד וטוקיו, וחזרה לפני שנה לקיוטו לנהל את מסעדת הנודלס המשפחתית הקיימת כבר 500 שנה! האוכל כאן פשוט, אבל פשוט טעים והמקום נעים ומזמין. את תפריט התמונות הדוחות בדר"כ, מחליף כאן אלבום תמונות מקצועי ומקסים, אולי בגלל שאריקוסאן היא צלמת במקצועה. את אטריות הסובה אוכלים קרות או חמות, ניסינו את שתי הואריאציות ושתיהן היו מצוינות.

OWARIYA, 322 kurumaya-cho nijo nakagyo-ku, Kyoto

מסעדת הסושי

ביקשנו המלצה על מסעדה טובה לחגוג בה את הערב האחרון שלנו ביפאן ואריקוסאן שלחה אותנו לאכול סושי במסעדה שהיא הכי אוהבת בקיוטו. שוב מדובר במקום קטן עם אנשים מקסימים.

ישבנו על בר קטן עם עוד כמה יפנים חביבים ושיכורים, ולמעשה לא היו בכלל מערביים במסעדה הזו. הסושימן, שהוא בעל המסעדה היה זקן קטן וחביב ביותר, שלא דיבר מילה באנגלית אבל חייך למכביר, והאכיל אותנו בסושי הכי טעים שאכלנו ביפן וכנראה בעולם כולו. בסוף הארוחה הוא התעקש להצטלם איתנו למזכרת, כנראה שאכלנו יפה מאוד.

MAKAICHI, 570-196 minamigawa gion , higashiyama-ku, Kyoto

יצאנו מהמסעדה, מתנדנדים קצת כמנהג היפנים, גם בגלל הסאקה ומיץ השזיפים, וגם בגלל שהבנו שנגמר לנו הטיול.

אז לסיכום,

ארץ שונה ומיוחדת, מלאת אסטטיקה וטעם, עם תרבות מלאת ניגודים בלתי נתפסים, שמסורת ואמונה מתערבבות בה עם מודרניזציה גדולה, ביישנות עם מתירנות מינית, אוכל מדהים, המון אלכוהול, שהוא אגב חלק בלתי נפרד מאורח החיים היפני, וכמובן המון שופינג וקריוקי..

חוויה גדולה! מומלץ ביותר, לא זול, אבל שווה ביותר.

לא הצלחנו להשתמש בהרבה מילים ביפנית חוץ מהשגורות ביותר: סיונרה, קוניצ'ואה, מושי-מושי (הלו) ואריגטו, אבל כן התאהבנו בשתיים:

ה"הי" היפני שמבוטא הכי קצר שאפשר, ובדר"כ בצעקה, ומשמעותו היא "כן", ובכל פעם שאתה מבקש משהו ממישהו אתה נהנה בצעקת "היי" מבהילה ביותר.

ו"אשיי מאסה"  – המבוטא asai mase, שפרושו בערך "איך אוכל לעזור לך, או מקווה שעזרתי, או משהו עם עזרה, שגם הוא נשמע כל שתי דקות בערך ע"י כל נותן שירות שתתקלו בו, בחנות, במסעדה או במלון.

אז בבקשה תעזרו לעצמכם, asai mase, תעשו מעשה ותסעו ליפן!

סיונרה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *