יפן – המסע ל"יערות הכרמל" היפניים, עם ובלי קימונו.

הימים האינטנסיביים בעיר הגדולה, עייפו אותנו מאוד, אז חשבנו לצאת קצת מהעיר, לנשום אויר הרים צלול ומהול בנסורת גרעינית, ולהרגע. המליצו לנו על "יערות הכרמל" היפניים, המצויים בעיירת מרפא בשם האקונה, כשעה וחצי ברכבת ישירה מתחנת הבית שלנו, שינג'וקו. הנסיעה ברכבת המהירה, מתחלפת בשלב מסויים ברכבת קטנה יותר המטפסת במעלה ההר בתוך ג'ונגל סבוך וירוק. הגענו למחוז חפצנו, העיירה Gora, הטבולה בתוך נוף ירוק ומהמם, ולמחוז חפצנו: מלון "יערות האקונה".

האזור כולו ידוע בזכות המעיינות החמים הנובעים בו, כתוצאה ממיקומו על שרידיו של הר געש ענקי שקרס תחתיו, והיה פעיל עד לפני 3000 שנה. האטרקציה המרכזית של המלון הם שתי הברכות הטבעיות, הקרויות אונסן, שאליהן זורמים במפל קטן המים הרותחים, והטבילה בהן, בעירום מלא בלבד, ידועה כסגולה לריפוי והרגעה.

אטרצקיה נוספת, המקובלת בכל רחבי יפן, היא השהייה במלון מסוג ריוקן, כלומר, מלון המבוסס על מבנה יפני עתיק ומסורתי, שהשהייה בו מספקת לאורחים הצצה לצורת החיים היפנית הקדומה. במקרה של מפונקים כמונו, בחרנו מלון שהוא אמנם מסורתי אך מספיק יוקרתי כדי שיהיה עטוף בשירותים מתקדמים ביותר, תרתי משמע. (זה כמובן אומר שהאסלה שא' כה התמכר לה, חיכתה לו גם כאן, חמה, ומזמינה).

.

.

.

גם הלבוש כאן מסורתי לגמרי, ואיך שנכנסנו לחדר וסיימנו להתפעל מהחדר בעל קירות הנייר ורצפת הקש, התבקשנו להחליף את בגדי המטיילים המסמורטטים שלנו בבגד המסורתי, הלא הוא הקימונו.

הלכנו, הסמוראי האחרון ונערתו היפנית, לחזות באטרקציית הבריכות, תוך שא' מתעקש שהוא מתכוון להשאר כאן יבש לחלוטין, שהרי ידועה סלידתו של א' מכל ג'קוזי למינהו. אחרי שגילינו שהרחצה בבריכות הנ"ל היא אמנם בעירום מלא, אבל מופרדת לנשים וגברים לחוד, המוטיבציה הקלושה שעוד היתה קיימת בנו לנסות את החוויה, נמחקה אף היא.

ואולם, כשנכנסתי למתחם הנשים, גיליתי כי הוא ריק לחלוטין, והפך לבריכה פרטית. המראה הבאמת מהמם של המקום הכריח אותי לנסות, והחוויה, של טבילה במים רותחים לבד בתוך טבע כל כך מהמם היא אכן חוויה שמימית.

כשדחקתי בא' לנסות, הוא ביקש בלב סליחה מע', וטבל רגליו בבריכת הגברים, ואח"כ כנראה גם את כל הגוף. אח"כ הסכים שאכן מדובר בחוויה יוצאת דופן בנעימותה ואף ניסה להסביר אותה בהשתחררות של כל מיני חומרים במוח כתוצאה מהמים הרותחים. אני, שהמוח שלי היה בשלב הזה עיסה חמה ונעימה, לא הבנתי כלום, וגם הייתי חייבת ללבוש את הקימונו שלי, כדי להתכונן לארוחת הערב המסורתית.

הארוחה שהוגשה לנו בחדרינו הפרטי בעודנו ישובים על הרצפה לבושים בקימונוז שלנו, היתה בעיקר חוויה אסטטית מדהימה. המנות הקטנות נראו כה מדהים עד שחיפו על העובדה שבמקומות אחרים, למעט הסושי שהיה לו מרקם של ענן שנמס בפה, אכלנו ארוחות יפניות טובות מזו.

בסוף הארוחה, הגיעו לחדר שני בחורים יפנים חסונים, כדי להעניק לנו מסג' שיאצו זוגי של שעה וחצי!, שהפך לאחת החוויות המדהימות של המסע ליערות.

עד כדי כך נכנסנו לאוירת המקום, שבסיום המסג', הלכו להם הסמוראי ונערתו לטבול שוב בבריכות המהבילות, הפעם בחשכת הלילה הסמיך שירד, מה שגרם לי להרגיש קצת יותר כמו אינדיאנה ג'ונס ונערתו, כשבעת הטבילה אפילו חששתי שיקפוץ עלי איזה נמר מסוכן מהג'ונגל או לפחות דג זהב.

.

.

בבוקר נאלצנו להפרד מהקימונוז ומהטבע המהמם ולשים פעמינו לנקודה האחרונה במסע היפני שלנו – קיוטו, עיר הקודש. סיונרה.

 

תגובה אחת בנושא “יפן – המסע ל"יערות הכרמל" היפניים, עם ובלי קימונו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *