לטוקיו הגענו בלילה, אחרי שתי טיסות לא מאוד קצרות אבל די נעימות, שבאחת מהן, זו של קתאי פסיפיק, היתה לנו דירה נחמדה עם שני חדרים, שאפשר בהחלט היה לגור בה כמה חודשים.
Park Hayat hotel, Shinjuku
הגענו למלון ב 11 בלילה ומיד עלינו לקומה ה-45 לבדוק אם סופיה קופולה וסקרלט ג’ונסון עדיין יושבות בבר, אבל גילינו רק כמה מערביים שאמנם לא נראו אבודים כמונו, אבל בהחלט נראו קצת משועממים, מה שנראה היה לנו די תמוה, בהתייחס לנוף ההורס שנשקף מסביב ולעובדה שסקרלט תכף תחזור מהשירותים.
shinjuku
אחרי שחיכינו והיא לא חזרה, החלטנו לרדת לחפש הרפתקאות באזור של שינג’וקו שנחשב לאחד האזורים המסעירים של טוקיו. עברנו את האזור הנוצץ והמנצנץ של שינג’וקו המלא בברים קטנים, מועדונים קטנים וזונות קטנות, והגענו לאזור קטן וכנראה מאוד פשוט וזול של ברים יפניים. לראשון לא הכניסו אותנו כי היה ליפניים בלבד ולשני דווקא כן.
מסתבר שההפך מהמערביים או לפחות מהישראליים שאוהבים לראות ולהראות, היפנים הביישניים (לכאורה) ואוהבים להתבודד. המסעדה, שהיתה הקומה השנייה, כמו הרבה מאוד מסעדות יפניות היתה מורכבת מהרבה חדרונים קטנים, או יותר נכון כוכים, שבהם כל אחד אוכל את ארוחתו בבידוד מוחלט מהשאר. לאחד מהם נדחפנו בקושי ושם תקשרנו עם המלצרית הלא דוברת שום שפה אחרת חוץ מיפנית כשאנחנו מצביעים על התמונות בתפריט והיא אומרת ״הי״ קצר והחלטי על כל הצבעה שלנו.
כשהתלבטנו מה לשתות נתקלנו בסדרת קוקטיילים שמכילים קולגן. מיד הזמנו שניים שאגב היו לא רעים. מחר נבדוק את ההשפעה על עור הפנים.
חזרנו למלון ב-4 בבוקר, לא מספיק עייפים מכדי להפסיק להתלהב מהאסלה היפנית. אז כן, אסלה, ולא בידה , מה יש כבר לחדש? מסתבר שהרבה, ולא מדובר כאן במוצר יוקרה של מלונות חמישה כוכבים. בכל שדה תעופה, מסעדה או בית קפה, מצויידת האסלה בלוח בקרה של f-16 המאפשרת, בסיום הישיבה, סליחה על הפרוט, שלושה סוגים של זרמים חמים או קרים לבחירתכם ואח”כ הזרמת אויר חם לייבוש. במלון היוקרה האסלה אף מחוממת לטמפרטורה שאתם בוחרים. א’ שוקל יבוא אישי, כל המעוניינים נא להשאיר שם ומספר טלפון ואנו נחזור אליכם בקרוב.
לילה טוב.
