הרבה פעמים אנשים ייצריים הם גם יוצרים גדולים. כנראה יש קשר הדוק בין יצר ליוצר, לא סתם הם באים מאותה מילה.
כזה היה שמוליק קראוס. אחד היוצרים החשובים והפוריים במוזיקה הישראלית.
אם היו בתקופתו תוכניות כמו גיא פינס וחדשות הבידור, בטוח היה מככב בהם באופן קבוע: אלכוהול, סמים, אלימות, מעצרים במשטרה, אשפוזים במחלקות סגורות וישיבה בכלא, הם רק חלק מקורות חייו שלא לדבר על הנישואים המתוקשרים לג’וזי, הגירושים, ההשתיכות לחבורת לול ועוד ועוד.
אבל למרות הכותרות בעיתונים והמוניטין המפוקפק שאולי יצא לו באותה תקופה (שנות ה 60 70 80) ההיסטוריה תזכור את שמוליק קראוס כמי שאחראי לחלק מהשירים הגדולים ביותר במוזיקה הישראלית.
בזמן אמת, מספרת הביוגרפיה, אף אחד מהשירים שהלחין קראוס, אולי חוץ מאחד או שניים, לא נהפך ללהיט ענק. אולי בגלל השערוריות. אולי בגלל שהיה צריך זמן בכדי לעכל את המלודיות הפשוטות והנפלאות שלו שטעם הקהל לא היה מורגל בהן עדיין.
במופע הפתיחה של פסטיבל הפסנתר, שהיה מחווה לשמוליק קראוס לרגל יום הולדתו ה- 75, זה הכה בי בעוצמה גדולה: הבן אדם אחראי לרשימה כל כך גדולה ומכובדת של שירים שאי אפשר לתאר את המוסיקה הישראלית בלעדיהם. כבוד!
מיטב היוצרים העכשוויים באו לחלוק כבוד לשמוליק, ולבצע את גרסאותיהם לשיריו. הביצועים, כמו בכל ארוע כזה, לא היו אחידים ברמתם אבל כל אחד ואחד מהם הוא ללא ספק להיט.
זה התחיל בביצוע מרגש של רונה קינן לשיר שכתב אבא שלה עמוס קינן “האהבה הראשונה” (לילה ויום ולילה..), המשיך עם דנה ברגר עם “חייל של שוקולד” שהיה פסול לשידור שנים רבות בגלל המילים האנטי מלחמתיות שלו, ואז עלו מאור כהן והאחיינית יעל קראוס לדואט מקסים לשיר “ילדה קטנה” של חיים חפר:
“השמש כבר שוקעת על העולם
הנה היא כבר טובעת בתוך הים
אל תוך הים למטה צונחים שחפים
המים משאירים לך את הצדפים…
האור על הטיילת צהוב, צהוב
ולא רואים אף ילד כאן על החוף
אז בואי כבר הביתה ילדה קטנה
אני חלום אתן לך במתנה”
האם ידעתם ששמוליק וג’וזי הוציאו תקליט ילדים של שירים שהלחין קראוס למילותיה של מרים ילן שטקליס? אז התקליט בזמנו היה כשלון גמור אבל השירים, אין ילד שלא מכיר אותם: חמי רודנר ודנה ברגר מראים לכולם איזה חברים טובים הם בביצוע קטן ומקסים ל”נתפייסה נתפייס”, ואוהד חיטמן בביצוע פסנתרי ל- ” אלישבע מה נחמדת” (שירים כמו “ידידי טינטן” ו”הבובה זהבה” נשארו מחוץ לערב הזה) .
גבע אלון נותן קצת ברוק עם “אינך יכולה” (..ככה סתם ללכת, אינך יכולה לעזוב אותי..) ואני חושבת שאת שמוליק אולי עזבו אבל את גבע אלון אין סיכוי שמישהי תעזוב. בכלל נראה שלמרות שחייו של קראוס לא ממש זרמו על מי מנוחות והציבו בפניו הרבה קשיים ואתגרים, הוא בחר להלחין הרבה מאוד שירים אופטימיים עם הסתכלות ממש חיובית על העולם, כמו ששרים מיקה קרני ומיקי שביב ב “אצלי הכל בסדר” (..השבוע כבר מצאתי לי חדר, סביבה נחמדה..) ורונה קינן וגבע אלון ב “כמה נעים”, למילותיו של אריק איינשטיין:
“כמה נעים לראות איך קרן שמש
שוב מלטפת, שוב מחממת
כמה נעים לחיות, כמה נעים
כל הפרחים פרחו לרגע
ים של צבעים עטף הכול
הכוכבים דלקו לפתע
יש לי כנפיים, בוא לשמיים
איזה חיים יפים”
האמת שהרגשתי באותו רגע ממש ממש נעים.
חלק נסתר יותר בביוגרפיה של קראוס הוא היותו שחקן קולנוע. יובל מנדלסון, הסולן של “שייגצ”, שתמיד עושה בחירות שירים מדוייקות בערבים מסוג זה, הפנה את תשומת ליבו של הקהל לשמוליק השחקן וביצע את השיר “סוס עץ” מתוך הסרט באותו שם. ביצוע קטן אך חודר לנשמה עם מילים שנשמעות כאילו הופנו ישירות לשמוליק שישב באולם:
“בן אדם, תתאמץ, עוד מעט קצה הדרך
בן אדם, עד סוף המרוץ
החידה, לך איתה, תעשה מזה סרט
אל תפחד, לא נשארת בחוץ”
את השיר “זה קורה” שמוליק גם כתב וגם הלחין לסרט “אדם”. השיר נחתך בסוף מהסרט אבל אז בא אריק לביא והפך אותו ללהיט, ואנחנו קיבלנו אותו בביצוע של אלי מגן.
בעיני מדובר באחד הטקסטים היפים בשירה העברית:
“זה קורה
שהדרך מתמשכת
זה קורה
יש ללכת, ללכת.
שום דבר לא ידוע
לא שנה, לא שבוע
יש לנוע, לנוע
ולחשוב שהייתי יכול
לחזור על הכל
אבל בן אדם
זה קורה”.
אח”כ עלו ובאו אוהד חיטמן עם ביצוע א לה שלומי שבן לשיר “לוח וגיר” (..לו רק היית קצת פחות המורה שלי..) שזכה להרבה תשואות מהקהל, מאור כהן וגבע אלון עם ביצוע מגניב (“אני בטוח שג’וני קש היה מת לשיר כזה”, אמר כהן לפני הביצוע) ל”בית הערבה” (פיסת מדבר תלויה, בארץ חרבה..), חמי רודנר באחד הביצועים היפים של הערב ל “איך שגלגל מסתובב לו” ושילה פרבר עם שני ביצועים מצמררים ל “רואים רחוק רואים שקוף (..בן אדם כעץ שתול על מים..) ול”אחרי 20 שנה”.
ואז עלה שלומי שבן, להראות לכולם מיהו שלומי שבן האמיתי בביצוע וירטואוזי ל “אוהב לנגן בגיטרה”, על הפסנתר כמובן. השיר הוא מעין שיר אוטוביוגרפי שכתב יענקלה רוטבליט, על שמוליק שבעצם התחיל לנגן בגיטרה בגיל מאוחר יחסית (23), ממש במקרה, כשחבר ביקש ממנו להחזיק לו את הגיטרה.
“אמרו שזה הויסקי, עשה אותו אדיש
גמרו עליו בבית, אמרו עליו קדיש
אמרו שלא יצא מזה, חבל על המסכן
אבל יותר מכל דבר, אהב הוא לנגן,
בגיטרה, בגיטרה
אמרו עליו שלא יחזור יותר מן הגלות
גמרו עליו חזק בכל טורי הרכילות
סיפרו שהשתגע, בולע, מעשן
אבל יותר מכל דבר, אהב הוא לנגן,
בגיטרה, בגיטרה”
לקראת הסוף גונבת יעל קראוס את ההצגה עם להקת הליווי הדרום אמריקאית שלה בשני שירים תאטרליים “צרות במשפחה” מילים של קראוס ללחן לא ידוע ובביצוע המפתיע והמקסים של הערב ל”אם” (..אם, אם רק תביני, אם רק תאמיני,זה לא בשמיים, הושיטי ידיים..)
הערב נחתם בביצוע סתמי א לה מקהלת ביה”ס של כל המשתתפים ל”זמר נוגה” של רחל (התשמע קולי) אבל עדיין השאיר טעם של עוד.
אני ישר רצתי להכין לעצמי פלייליסט של כל השירים הנצחיים של קראוס. שיהיה גם בשבילי וגם לדורות הבאים.
