שלום חנוך פותח את המופע הרביעי והאחרון בסדרת המופעים הדיסקוגרפית שלו עם הרבה אנרגיות. המופע מוקדש לאלבום הכי מצליח של שלום “מחכים למשיח”, שיצא בשנת 1985. כבר על ההתחלה הוא נראה נרגש. לא עוצר באדום.
אחרי “בלי לומר מילה” הוא דווקא אומר מילה או שתיים על מלחמת לבנון הראשונה והשנייה. “מחכים למשיח” הוא אולי האלבום הפוליטי ביותר של חנוך שבו הוא מרבה להתייחס לסוגיות מדיניות וחברתיות אשר מעסיקות אותו באותה תקופה. אבל חנוך הוא לא פוליטיקאי וגם לא עסקן חברתי. יותר מהכל, הוא משורר.
במהלך כל אחת מארבע ההופעות שלו, אני מופתעת מחדש מהעוצמה והרלוונטיות של הטקסטים של חנוך, שלא משנה לפני כמה עשורים נכתבו, הם תמיד נשמעים כמו כאן ועכשיו.
בשיר “כדי לחיות” מקופלת כל המנטרה שלו לחיים בכלל, ולחיים במדינת ישראל בפרט.
“אתה נולד כדי לחיות
אומרים תלמד כדי לחיות
אתה נלחם כדי לחיות
ונהרג כדי לחיות
כדי לחיות
מה כבר אתה לא עושה
כדי לחיות
מה תפסיד אם תנסה
לראות אולי
אתה אפילו חי”
בכל שלוש התחנות אירח חנוך אמנים מהשורה הראשונה של הרוק הישראלי: נינט טייב, היהודים, אסף אמדורסקי ועוד. אבל נראה שבתחנה האחרונה הוא מרגיש שיש עוד המון אמנים שהוא רוצה לפרגן להם ולשתף אותם בחגיגה. זה מתחיל בקרן פלס ששרה “על שפת הנחל הזורם”, ממשיך עם מעיין הירשביין המקסימה ששרה בדואט עם חנוך את “שנינו”, ומגיע לשיא עם ביצוע מדהים ומקורי, חצי דרום אמריקאי חצי ים תיכוני, של אהוד בנאי לשיר “למראית הדז’ה-וו”, שהיה אחד הלהיטים היחידים מתוך האלבום “רק בן אדם” שיצא ב-1987.
[youtube TaonJsHLHnU nolink]
הקהל כבר עומד על רגליו, ואז מגיע השיא שאחרי השיא: ריטה עולה לבמה, ומספרת שבתחנה השלישית היא ישבה כאן בקהל וחשבה שיהיה הרבה יותר כיף למעלה על הבמה. ריטה היא דיווה. החיבור בינה לבין חנוך אינו טריוויאלי, אך היא מספקת את אחד הרגעים המצחיקים והנוגעים ללב בהופעה כשהיא מפסיקה פתאום לשיר אחרי הבית הראשון ואומרת לשלום: “תגיד, אתה בטוח שאנחנו בסולם הנכון?”. שלום מודה באשמה, ומעריץ אותה על האומץ שלה לעצור את ההופעה באמצע ולהודות בטעות. אכן, רק ריטה יכולה. עכשיו, כשהם מבצעים את “את מביאה הכל” בסולם הנכון, הם מספקים את אחד מרגעי הקסם של ההופעה.
שלום חנוך הוא אולי האמן המפרגן ביותר שראיתי על הבמה. הוא מציג את נגניו למעלה מחמש פעמים במהלך ההופעה, מודה להם ומצליח להעביר לקהל את ההערכה האמיתית שהוא חש כלפיהם. ממש לאונרד כהן הישראלי. את משה לוי, חברו הקרוב והמפיק המוזיקלי של המופע, הוא אוהב אהבה גדולה, ומרגישים את זה. כהקדמה לשיר “בסוף אמצא אותך” שמבצע לוי אומר חנוך: “הזמנתי לכאן כל כך הרבה אמנים מוכשרים, אז אמרתי למשה, גם אתה חייב להופיע, הרי אתה אמן כל כך מוכשר, ואתה נמצא ממש כאן”.
הסוף שייך כמובן ל”מחכים למשיח”, ובהדרן חנוך סוגר מעגל כשהוא מעלה את הבת רומי והנכד עמרי לביצוע תלת דורי סוחף ומלהיב של “בגלגול הזה”. חנוך, שוב בתפקיד האב והסב הגאה, ואוי, כמה שהוא גאה, מצליח להרים את הקהל על הרגליים, ושוב לתת לו את התחושה, שלמרות הביקורת, מטרתה של הופעה היא להעניק לקהל חוויה סוחפת ועוצמתית ולשתף אותו, באמצעות המוזיקה, ברגעי הקסם של היצירה. ושלום חנוך – הוא יודע לעשות בדיוק את זה, ובצורה מושלמת.
[youtube Ko9-IUUqzPk nolink]
או במילים של חנוך:
“שתהיה תמיד שמח
שלעולם לא תפסיק לשיר
שתמיד תמשיך לגדול
ושתמיד תישאר צעיר
שתמיד תלך קדימה
ושלא תאבד תקווה
שתדע שלום וטוב
ושתמצא את האהבה.
שיהיה לך טוב
שתספיק לאהוב
הו בגלגול הזה
הגלגול הזה”.
