אומרים שאין עיר בעולם כמו ריו
ואכן אני לא הייתי באף עיר שדומה לה.
כשמנסים להגדיר מה כל כך מיוחד בה:
חוף ים מדהים עם טיילת ארוכה יש בערים רבות,
בנינים מרשימים, אנשים חמים
את כל אלו ניתן למצוא גם באחרות,
אבל בריו – השילוב בין הטבע לעירוניות, פשוט עוצר נשימה!
העיר הכי עירונית שראיתי,
פשוט יושבת לה בתוך סטינג מדהים של יערות, פסגות הרים, מפרצים יפיפיים
אגם מושלם באמצע העיר
בקיצור – לא יאומן.
אפילו השכונות הכי עניות שפזורות על הגבעות,
מכל בית בהן נשקף נוף מדהים
ובתחתיתן מפרצי חול לבן ומים כחולים
שלא לדבר על השכונות של העשירים….
התחלנו את היום מי בריצה ומי בהליכה על הטיילת המפורסמת
המחברת בין שלושה חופים:
קופקבנה – החוף המתויר
איפנמה – החוף של היאפים המבינים
ולבלון – החוף של היאפים היותר מבינים…
הטיילת אורכה כ 15 ק”מ
ובקלילות אפשר להעביר כאן חצי מרתון מבלי להתבלבל.
כולם כאן הולכים, רצים, מדוושים, משחקים כדורגל חופים וסוג של כדורעף כדורגל,
והכל בביקיני ברזילאי…
החוף מדהים והנוף משכר.
במיוחד כשרואים אותו משתי נקודות התצפית
הכי מתויירות בעיר:
הר הסוכר (כן.. כן..) והר קורקובדו, אליהם עולים מי ברגל מי ברכבל (טוב, לא הכל אפשר ברגל אבל אפשר גם בטיפוס מצוקים….)
בכל מקום מטיילים קופים
והנוף… כבר דיברנו על זה.
אח”כ טיילנו בשכונת נווה צדק המקומית – סנטה תרזה.
שכונה ישנה מאוד שהתישבו בה כל האמנים והבוהמה
ויש בה המון ברים ומסעדות קטנות
וחנויות מדליקות
של שמטס מקומיים.
בערב טיילנו בליפה – פלורנטין המקומית.
בכל בר הופעה של להקה המנגנת סמבה,
כולם רוקדים בכסא או על הרחבה
יש לציין שבניגוד לטיילת,
כולם כאן מכוערים באופן מיוחד
ונטולי סטייל באופן מחריד.
והמסקנה ברורה –
בריו אפשר להיות מכוער ושמח!!!
הכי התלהבנו ממעגלי הרוקדים ברחובות.
זה נראה כמו חלטורה מאורגנת כזאת
מישהו מתופף, מישהו שר
ושניים רוקדים בתוך המעגל
מין ריקוד ששייך למשפחת הקאפוארה.
מדי פעם מתחלפים הרקדנים
בשיטתיות מתוחכמת שכולם מכירים.
וכולם כמובן גם מכירים את המילים של כל השירים.
בקיצור חגיגה.
כשנחזור ננסה לייצר מעגל כזה במרכז המסחרי של השכונה,
תבואו – יהיה כייף!
