ללא ספק הדיון המרכזי של סוף השבוע בעמדות הקפה היה שייך למאמי הלאומי. “נו..אז מה את אומרת על יאיר לפיד?” נשאלתי מכל עבר. את סוף השבוע הקדשתי בעיקר כדי להקשיב. והיום, כשהחיים מנסים לשוב למסלולם, שאלתי את עצמי: אז מה אני באמת חושבת על יאיר לפיד?
מוכשר או לא מוכשר
יאיר לפיד יודע לכתוב. הכי טוב. לא סתם בן אדם מגיע להיות כותב הטור הפופולרי בישראל. לזה הוא בוודאי הגיע בזכות ולא בחסד. וכאן גם יש לו הוכחות. אלפי טורים, לא מעט ספרים, מאות שעות של ראיונות כתובים. ואפילו סדרות טלויזיה. שלא לדבר על שירים (גרה בשנקין, שיר אהובת הספן). אין ספק שהבן אדם יודע להתנסח. להעביר מסר. לרגש. יכול להוציא מאיתנו דמעות בשתי דקות. סוף סוף יהיו לנו נאומים היסטוריים (וגם היסטריים) בימי הזכרון. אולי יכתוב אפילו משהו בסגנון, (וזאת רק הצעת הגשה): “אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך. תשאל מה אתה יכול לעשות בשביל המדינה”
חתיך או לא חתיך
יש קונצנזוס מוחלט על העובדה שהוא חתיך. הורס. האמת, תחשבו על זה רגע שוב. דודי בלסר חתיך, אנחל בונני חתיך, אבל יאיר לפיד? חתיך? נו באמת.. עם גובה של מטר שישים ולא הרבה, הפרופורציות שלו בין הגובה לרוחב אינן עומדות בשום קריטריון של חתיך. אולי כשהוא מתחבא מאחורי דפי העיתון או מאחורי שולחן מגיש החדשות הוא נראה לכם ממש טוב, אבל תנסו לדמיין אותו בחליפה (שחורה?) צועד לצד אובמה (שוב המוטיב השחור) על מדשאות קמפ דיוויד ונמוך ממנו בראש, לא בטוח כמה חתיך הוא יראה.
עממי או לא עממי
יאיר לפיד הוא יאפי. שנים של פוזות עם הסיגר והוויסקי ביד מוכיחות את זה. הטורים שהוא כותב מכל מקום בעולם כולל פריז, ניו יורק, טוסקנה וקו סמוי מוכיחים את זה. אז נכון שהוא מקפיד להגיד שהוא גר בדירה. אבל הוא שוכח לציין שהיא נמצאת ברמת אביב ג’. ונכון שמישהו אמר לו שעכשיו כשהוא הולך לייצג את מעמד הביניים הוא חייב להפטר מהסיגר ומהוייסקי ולהתחיל לשתות רק מיים מינרלים. ולא של אוויאן. אבל כמו שנאמר: “אפשר להוציא את הבן-אדם מהב.מ.ו. אבל אי אפשר להוציא את הב.מ.ו. מהבן אדם”.
ליאיר לפיד יהיה מאוד קשה לשכנע אותי שהוא מיצג את מעמד הביניים. אני יודעת שהוא לא כזה. ואולי גם מעמד הביניים יודע את זה. ושום מאזדה לא תשכנע אותי. וגם לא השירה עם עינת שרוף בגנקי. למרות שזה לגמרי מעמד בינוני. אבל נראה אותו בא לגנקי בסתם יום של חול, ולא רק בימי רביעי של הסלבס שבהם הוא יושב כתף אל כתף עם חבריו למעמד הביניים שרי אריסון וארנון מילצ’ן. לשיר את שיר הרעות זה לגמרי לא מספיק במקרה הזה.
פוליטיקאי או לא פוליטיקאי
להגיד את האמת, אני מאוד התרשמתי מהדברים שכתב בטור שלו בשישי האחרון כשהסביר למה החליט ללכת לפוליטיקה. שזה בדמו. שזה בנפשו. שחייבים שינוי. ושרק בשביל הסיכוי לשינוי הוא הסכים לוותר על הכל. על המשרה הכי טובה ועל הצ’ק הכי שמן ועל הקמפיין הכי מתנגן. באמת מעורר התפעלות. אבל אבא שלי אומר (ויאיר יודע שתמיד צריך להקשיב לאבאים) שהחיידק הפוליטי זה דבר מולד. אולי אפילו גנטי. כמו כשרון שירה או ציור. או שיש לך את זה או שאין לך. “מה את רוצה ממנו” הוא אומר לי. “ממה את מתפעלת?”. “הוא נולד לתוך זה. הוא גדל לתוך זה. הוא חייב את זה. אין לו ברירה אחרת. בואי נקווה שבאמת יש לו את זה”.
יש לו דעה או אין לו דעה
אז כמו שיאיר הסביר כבר בעצמו, יש לו דעה על כל דבר שבעולם, והוא גם כתב אותה בכל טור רענן שפרסם בשנים האחרונות. והתייחס לכולן בכובד ראש. אז דעה יש לו והוא אפילו השכיל לסכם אותה בסלוגן השיווקי: “איפה הכסף?” הבעיה היחידה היא שזאת לא השאלה הנכונה. השאלה הנכונה היא מה הוא הולך לעשות עם כל הדעות הללו? והאם הוא בכלל מסוגל? כי בכל סדנת Iam למתחילים מלמדים שחצי הדרך לפתרון היא לזהות את הבעיה, השאלה כאן היא האם הזיהוי של לפיד הוא רלוונטי? ולמי? והאם ברגע האמת הנושא החברתי באמת יכול לנצח את האיום האיראני או את הבעיה הבטחונית? וגם אם כן, גם אם מר לפיד ישכנע אותנו שהוא יודע “איפה הכסף”, האם הוא גם יודע להחזיר לנו אותו משם?..
מנהיג או לא מנהיג
בשביל להיות מנהיג צריך כריזמה. גם בשביל להיות מנחה בטלויזיה. ואת זה כנראה יש למר לפיד בשפע. הוא גם יודע להתבטא. יודע לדבר. אפילו באנגלית. יודע לשכנע. יש לו משפחה חמה ואוהבת וגם בטח יש לו תמונות משפחה מדהימות כי אשתו צלמת. והיא גם תהיה אחלה אשת ראש. קולית עם ג’ינס ועם טור עצות והגיגים. הכי מישל אובמה פוגשת את קרלה ברוני. ומי לא ירצה להיות מוזמן לבית ראש הממשלה, או לפחות לצפות בו בגיא פינס. עינת תבוא לשיר שירי שבת, וגם רמי. יעקב כהן יספר בדיחות. ליהי תגיש פשטידה שאי אפשר לפספס איתה. יהיה הכי ישראלי. הכי עממי. הכי מנהיג שבקרב עמו הוא יושב.
יכול או לא יכול להיות ראש ממשלה
טוב, זה כבר תלוי בכולנו. אנחנו מכתירים ראשי ממשלה. גם אם אין להם נסיון צבאי. תראו את אובמה. אצלו זה קרה. והוא יכול. השאלה היא רק מתי, ואיך, ובאיזו קונסטלציה, והאם הוא יצליח, ראו שוב את המקרה של אובמה. אבל אנחנו בינתיים רק בשלב ההכרזה על הפיילוט. ביבי כבר עשה לו את התרגיל הפוליטי הראשון כשהכריח אותו לצאת בהכרזה הרבה לפני שבאמת רצה. ועכשיו הרבה יריבים בלב ובנפש מכל צידי המפה הפוליטית ישלבו ידיים בשביל להוכיח שהוא לא מתאים ולא כשיר ואין לו נסיון ואין לו דעה והוא גם לא חתיך ואולי אפילו לא ישראלי. אז הנה ההשג הפוליטי הראשון שלו: לכנס את ביבי, אהוד ברק, ציפי לבני, שלי יחימוביץ וחבריהם סביב שולחן אחד מאוחד! בהחלט לא השג מבוטל ועוד לטירון כמוהו.
אני בינתיים אשב על הגדר. כי הנבואה רק לטפשים או לחכמים ניתנה. אם יעבור את משוכת תקופת הבחירות, ואם ישכיל להשאיר את האגו שלו בצד ולחבור לאנשים טובים, מנהיגים בעלי יכולת ונסיון מוכח, ואולי אפילו להצניע לכת ולא לשים את עצמו בראש הרשימה, ואם ישכיל לא לפצל את גוש השמאל לחתיכות ממש ממש קטנות, ואם יצליח להסביר “איפה הכסף” ולשכנע שהוא מכיר את הדרך להחזיר אותו למקומו, ואם.. ואם.. ואם.. – הקול שלי, מובטח לו!
רוצים לקבל את את הבלוג הבא ישר למייל שלכם?
אז תרשמו ת’מייל:
