אולי זה רק נדמה לי, אבל נדמה לי שזה נהיה ממש לא פוליטיקלי קורקט לא לראות את האח הגדול.. אם בעונות הראשונות זה עוד היה הפוך, ואנשים היו קצת מתנצלים על הצפייה, ואפילו צופים בשקט, מתחת לכרית, הרי שבימים שבהם זה נשמע לגמרי סביר שאפילו מועמד לראשות הממשלה יכול להכנס לבית האח הגדול, בגרסת האח הגדול סלבס כמובן, כולם רואים, מדברים, מנתחים ומסמסים עצמם לדעת, והחריגים הם דווקא אלה שלא.
ואם זה לא מספיק, אז נראה שהאלטרנטיבה היחידה היא לרוץ למליון, ללמוד לשיר ולהיות מאושרת. סליחה, מעושרת. ותוך כמה ימים תהיה לנו ארץ נהדרת!
אז החלטתי שהעם אמנם לא רוצה צדק חברתי ובטח לא טלויזיוני, אבל בהחלט מגיעה לנו אלטרנטיבה. וחיפשתי אותה בתוך 60 הערוצים(!) שקיימים לנו על המסך, וגם קצת מחוצה לו, ומצאתי כמה שוות ביותר, הרי הן לפניכם.
מומלץ להגיש ביום חורף קר וגשום, עם שמיכת פוך וכוס יין (או תה)
Black Mirror, Channel 4
אם יש רק סדרת טלויזיה אחת שתראו השנה – זה זאת:
Black Mirror, ערוץ 4, אנגליה 2011. יוצר הסדרה: צ’ארלי ברוקר.
“האלבומים”, ערוץ 8. החל מה- 14.01. מוצ”ש ב 22:00
יואב קוטנר יוצא לחקור את האלבומים הישראלים שעשו שינוי משמעותי בפניה של המוסיקה הישראלית.
“בחרנו אלבומים שעשו שינוי, או באמן עצמו או במוזיקה הישראלית”, אומר קוטנר. “אלבומים שכשהם יצאו נחשבו לשוליים או לקיצוניים במידה מסוימת. בפירוש לא הלכנו על האלבומים הכי גדולים או הכי טובים. לכן גם קראנו לזה רק ‘האלבומים’ – הכי פתוח”.
הסדרה מקדישה כל פרק לאלבום, ומעניקה תענוג צרוף של גילויים על הסיפורים שמאחורי המוסיקה: ג’וני שועלי על החוויות שלו מ”סימנים של חולשה”, חמי רודנר על הקנאה שלו בלהקת “גן חיות”, הקסטות ש”זקני צפת” היו שולחים ליואב קוטנר כשחברי הלהקה עוד היו בתיכון, הרעש שהפריע להקלטות של ברי שהתגלה כנחירות של פורטיס, ועוד המון סיפורים קטנים שעשו אלבומים גדולים.
http://www.kutnermusic.com/2011/12/8.html
“המיוחדת”, ערוץ 2, רשת
סדרת המשטרה של “רשת”, שעולה לשידור בחמישי, ה- 19.01, מנסה, כמו סדרות קודמות מהז’אנר, לחקות את סדרות המשטרה האמריקאיות המצליחות של נתקופה האחרונה כדוגמת “חוק וסדר”, “הסמויה” ועוד.
ההבדל, כאן, לפחות מהצפייה בפרק, שזאת סדרה שגם מצליחה!
סצנות האקשן לא מביכות, הסיפורים שזורים היטב בתוך ההוויה הישראלית, לא מופרכים מדי, אבל העלילה כולה מצליחה להיות על הקצה, על הצד המותח וההזוי של הקצה.
סיפור המסגרת די שבלוני. יחידה מיוחדת של המשטרה שיש בה את השוטר הטוב, את השוטר הרע, את השוטרת שהיא לא רק יפה, המפקד שיש לו קצת שלדים בארון, בקיצור, כל הקלישאות הרגילות.
אבל בעזרת תסריט מצוין ובעיקר בעזרת שחקנים מדהימים, זה מצליח להיות אותנטי, מותח ולגמרי לא שבלוני: נתן דטנר בתפקיד המפקד עם השלדים בארון, יעל שרוני בתפקיד השוטרת הלא רק יפה, עופר שכטר בתפקיד החנון מההיטק שמוצנח לפקד על היחידה וגל תורן ההורס בתפקיד השוטר הרע ששיטות החקירה שלו כוללות סטרפטיז, מכות וחלוקת סמים לנחקרים..
לגמרי לא “הוואי חמש אפס”..
“יחפים” – בהוט, ובהוט vod
“יחפים” היא דרמה “כבדה”, המספרת ב- 6 פרקים, את סיפורם של 3 דורות חלוצים, ואת סיפורו של הקיבוץ שהקימו, החל משנות ה-30 ועד ימינו אנו.
באמצעות צוות שחקנים מרשים ביותר (אוהד קנולר, שרה אדלר, מארינה מקסימיליאן בלומין, עופר שכטר, יחזקאל לזרוב, ורד פלדמן ועוד רבים וטובים), ובעיקר באמצעות קולו של אלון אבוטבול שמשמש כ”מספר” של הסיפור, ובעצם הופך לפס קול של הסדרה, מעביר אורי סיוון, (“בטיפול“, “שבתות וחגים”), את התקופה הלא פשוטה הזו, את המאבקים החיצוניים אך בעיקר הפנימיים שניהלו אנשי הקיבוץ, במאבק עם הקרקע, השכנים הערבים שמסביב, ובעיקר את המאבק האנושי, הקשה מכולם.
הסדרה דורשת קצת הסתגלות לקצב האיטי, לקולו של המספר המלווה את העלילה, ומחזיר אותנו אחורה, לרגעים לא תמיד קלים כמו ההתמודדות עם בית הילדים, עם הניכור שנוצר בין ילדים והורים, ועם המשמעויות של הבנייה והפירוק של המפעל הקיבוצי.
אבל בסוף זו לא סדרה דקומנטרית על המפעל הציוני, אלא סדרת דרמה קטנה שמתמקדת באנשים, במערכות יחסים, בפער הדורות, ובהחלטות הקטנות שאנשים עושים עם החיים שלהם שיש להם השלכות גדולות.
“ג’ורג’ הריסון – חי בעולם חומרני”
זה אמנם סרט קולנוע, אבל אפשר להשיג אותו לצפייה גם על מסכים קטנים יותר.
סרט דקומנטרי של הבמאי מרטין סקרוסזה, על החיפושית הפחות מוחצנת ומתוקשרת. הסרט מציג את ג’ורג’ האריסון כדמות מרתקת, רבת פנים הרבה יותר רק מהצד המוכר לנו כחבר בלהקה המפורסמת בעולם.הבשורה הניו אייג’ית, הצד ההודי והחברות עם רווי שנקר, ההתמודדות עם התהילה ועם מיקומו באמצע הקרב על התהילה בין פול לג’ון, הויתור על אשתו פטי לטובת חברו הטוב אריק קלפטון, קריירת הסולו המפתיעה, הפקת סרטי מונטי פייטון, ההתמודדות עם מחלת הסרטן. את כל אלה מבצע ג’ורג’ האריסון בצניעות מפתיעה ובהשלמה גדולה. רוב הסרט נראה כאילו הוא בכלל המבוגר האחראי, ובעיקר אדם שכולם אהבו לאהוב. סרט מרגש, על אדם רגיש, אירוני, מאמין בדרכו, שמסתכל על החיים לגמרי אחרת מכולם.
כל שנותר הוא לצלול לתוך התקופה הנפלאה הזו, בעזרת קטעי וידאו ותמונות, שחלקם טרם נחשפו קודם, פס קול מרגש, וראיונות מרתקים, שמציגים אדם מרתק. למי שאוהב במיוחד את הביטלס, שיתכונן גם להזיל כמה דמעות, במיוחד כשהגיטרה ממשיכה ליבב.
רוצים לקבל את את הבלוג הבא ישר למייל שלכם?
אז תרשמו ת’מייל:
