איך לפתוח בלוג – מחוויותיה של בלוגרית מתחילה.

הבלוג שלי ואני חוגגים יומולדת שלושה חודשים.

בסה"כ רבעון חלף מאז הושק הבלוג החדש 1-life והחל לשחות, מחפש את דרכו בתוך זרם הבלוגספירה האינסופי. והמפגש הזה היה עבורי מרתק ומרגש. במיוחד בגלל שהוא חיבר שתי אהבות גדולות שלי: אהבה לכתיבה ולמילה המודפסת, וסקרנות עצומה לגבי מרחב האינטרנט שהוא בעיני ה"עולם הרביעי" – עולם עצום, גדוש ומרתק, שניתן למצוא בו מגוון אינסופי של אינפורמציה, ידע ודעות, שמוגשים ברמה הכי בלתי אמצעית, הכי אמיתית ואוטנטית.

אין ספק שהאינטרנט שינה את העולם ואת הדרך שבה אנו צורכים ומשתפים מידע. הוא בוודאי שינה גם את שלי.רק לאחרונה ביטלתי את המנויים לעיתונים המודפסים כי גיליתי שבכל בוקר אני עוברת על הכותרות ב "ynet"', ב"כלכליסט" וב"הארץ", ובמיוחד אני אוהבת לקרוא את הדעות והתגובות של "האנשים הפשוטים" על מה שקורה, (ולא, אני לא מדברת על הטוקבקיסטים).

  • אני לא עוברת את השבוע בלי לקרוא את אתרי המוסיקה של קוטנר ושל "עונג שבת" המצויינים, שם אני מתעדכנת בכל הדברים החדשים והמרגשים שקורים במוסיקה.
  • אני לא בוחרת מלון בעולם מבלי להכנס ל- "tripadvisor", אתר שבו מדרגים גולשים אתרי תיירות, בתי מלון, ומסעדות  ברחבי העולם.
  • אני לא קונה כמעט שום גאדג'ט או מוצר חשמלי החל ממצלמה ועד מיקסר מבלי לקרוא את חוות הדעת עליו ב "cnet" ולהשוות את המחיר שבו הוא נמכר ב "זאפ", אתר השוואת המחירים הישראלי.

וזה בכלל בלי לדבר על הדברים הגדולים באמת כמו המחאות בעולם הערבי שהתחילו בבלוגרים אמיצים, על מחאת האוהלים הישראלית שהתחילה בעמוד מחאה בפייסבוק ועל הבלוגר הרוסי שנעצר כי קרא להחרים את תוצאות הבחירות האחרונות, ובטח בלי לדבר על הפייסבוק והיוטיוב שאפשר להגיד עליהם הרבה דברים, אבל אי אפשר לקחת מהם את העובדה הפשוטה, שהעבירו את המיקרופון לידיים של האדם ה"פשוט", הפרטי. לא עוד דעה של עיתונאי שמעליו עורך שמעליו עיתון או זכיין טלויזיה עם אג'נדה עסקית ופוליטית, לא עוד כתבה מטעם. בעולם של היום כל דעה נחשבת. לא תמיד היא הכי מעניינת, בטח לא תמיד הכי חשובה. אבל לדעת מה מעסיק בכל רגע נתון את אוסף הפרטים הללו מרתק בעיני. ואין ספק שהיכולת של כל אדם להתבטא ולהביע את דעותיו וגם לא פחות חשוב למצוא את מי שמעוניין לקרוא אותו היא מהפכה אמיתית.

אז מה אני? אני בטח לא מתחילה אף מהפכה. אף פעם לא הייתי מהפכנית גדולה. המון פעמים במהלך השלושה חודשים האחרונים נשאלתי, והרבה יותר שאלתי את עצמי: למה אני עושה את זה?

אז האמת שבהתחלה לא היתה לי תשובה מגובשת. אבל אחרי שלושה חודשים כבר יש לי. אפילו כמה. אפילו כמה שאני מרגישה איתן ממש שמחה. הרי הן לפניכם:

  1. קודם כל אני אוהבת את מדיום הכתיבה. האמת שתמיד כתבתי. פרזנטציות ללקוחות או ניירות עמדה אסטרטגיים או ברכות יומולדת מושקעות. בכל הקורסים לאושר שאף פעם לא לקחתי אומרים שצריך לעשות את מה שאוהבים ואני אוהבת לכתוב. אני אוהבת את המדיום הזה שבו אתה יושב עם דף חלק ותחילת מחשבה או רעיון ובסוף יוצאת איזושהיא אמירה או חוייה שאפשר לשתף בה גם אחרים. משהו שלא תמיד יוצא בדיבור. ובטח לא לי.
  2. הסיבה השניה והדי מפתיעה אפילו אותי היא הצורך בתעוד. כל מי שעבר את גיל 40 יודע שמשהו שם משתנה. בכיול של המוח. פתאום התחלתי לחשוב מה אני באמת יודעת על ההורים שלי, על החברים שלי, על הילדים שלי, ומה הם באמת יודעים עלי. פתאום הבנתי שהבלוג שלי הוא למעשה תעוד של מי שאני. של המחשבות שלי. של החוויות שלי. של האהבות שלי. בפרספקטיבה של זמן הבלוג הזה יכול להיות ה"משהו" הזה שאשאיר לדורות שיבואו אחרי. מראה שלי. של התקופה שבה חייתי. לא בטוח שזה יעניין מישהו, אבל מספיק שזה יעניין פעם את אחד משלושת ילדי. הלוואי.
  3. הסיבה השלישית היא היכולת להשפיע. לא שאני מתיימרת להיות דפני ליף. ממש לא. אני משפיעה ממש בקטן. מישהו שקרא את הספר שהמלצתי עליו וכתב לי שנורא נהנה. מישהו שעשה יום כייף עם הבן שלו בגלל בלוג שכתבתי. בהחלט מסוג הדברים שעושים לי טוב על הלב. אבל בעיקר הופתעתי והתרגשתי מפניות רבות שקיבלתי לאחרונה בנושא: "איך פותחים בלוג". מסתבר שהבלוג שלי ובטח לא רק שלי עשה חשק לאנשים לפתוח בלוג משלהם. וזה כבר עשה אותי לגמרי מאושרת.

אז איך באמת "פותחים בלוג"? איך בוחרים את הפלטפורמה הכי מתאימה? איך בוחרים שם? איך קונים דומיין? איפה ואיך מאחסנים את הבלוג? ואיך מעצבים אותו? ועל מה כותבים? וכמה? ואיך משווקים אותו? ואיך גורמים לאנשים לקרוא אותו? ומה התפקיד של פייסבוק בכל העניין הזה?

ולמה אני מתיימרת להיות מומחית בעניין? אז זהו שאני לא. אני סתם אחת שרצתה ועשתה והתנסתה וטעתה בדרך ותיקנה ועדיין מנסה ומתנסה. ויש מצב שאפשר ללמוד מזה משהו.

אז לבקשת הקהל חשבתי שאולי במקום לתת את התשובות לכל אחד בנפרד, יהיה כייף לפתוח קבוצה שתפגש אחת לשבוע ביחד עם רועי שיהיה אחראי גם על כל הצד הטכני והטכנולוגי, ולנסות לענות על כל השאלות האלו ביחד, וגם ללמוד מנסיונם של אחרים, ובסוף יהיו לנו מלא בלוגים חדשים להתרגש מהם.

אז אם בא לכם גם.. אתם מוזמנים לכתוב לי למייל:

dorgalia@gmail.com

רוצים לקבל את את הבלוג הבא ישר למייל שלכם?

אז תרשמו ת'מייל:


25 תגובות בנושא “איך לפתוח בלוג – מחוויותיה של בלוגרית מתחילה.

  1. בעזרתך הבלוג שלי עלה לאויר, עדיין לא מושלם אבל כבר יש לו "לוק". הוא די חתיך.
    ים תודות ותמיד תענוג לקרוא אותך. מצטרפת לכל דבר שאת מציעה.

  2. אז איך באמת פותחים בלוג? את מגרה אותנו ולא נותנת תשובות.
    אני מהצפון ויש לי תחושה שהפגישות שכתבת עליהן-במרכז.
    אשמח לשמוע חוויותייך על פתיחת הבלוג.
    תודה

  3. הי גליה, את כותבת יפה. משהו נעים בזרימה של הכתיבה. האמת שעד כה לא חשבתי לכתוב בלוג. עניין של זמן וסדר עדיפויות.
    אבל אחרי שקוראים את שלך, נוצר חשק ליצור אחד…
    על מה לכתוב ?
    אולי על הקסם של ללכת בנעליים שטוחות, ומה באמת מייחד את עולם הגברים ? לא ממש…
    אמשיך לכתוב על LIFE IN MOTION
    כי אני מאמין שזה מה שנותן טעם לחיים. (מלבד חיי המשפחה והילדים המטריפים ועבודה וטיולים וכל זה).
    אולי אתאר את חוויות ההדרכה של שיעורי הטאי צקי גונג שלי בפארק רעננה. זה בכלל צריך להיות וידאו בלוג, עם התרגיל היומי או השבועי. תמשיכי ברעננות, תדמידי בעיקביות ותהני מכל רגע..
    גדי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *