כולם כועסים על ברק.
איך עשה להם (לנו) את זה מאחורי הגב, איך פירק, הרס, ניתץ לרסיסים את השברים האחרונים של מפלגת העבודה הדועכת, שגם לדעיכתה ולגסיסתה האיטית הוא האחראי העיקרי, איך הוא חושב רק על עצמו, ושכל מה שמעניין אותו זה הכסא שלו, והתיק שלו, והוולוו שלו, ואיך העסיק עובדת זרה, (אה.. זה לא קשור..)
ואני אומרת:
א. מה אתם רוצים ממנו? איזה פוליטיקאי לא חרד לכסאו, ובעיקר בעיקר למעמדו. אפשר להגיד על ברק הרבה דברים, אבל טיפש הוא לא. ברק הבין שימיו ספורים, שהולכים להדיח אותו מראשות המפלגה, ואולי מהמפלגה בכלל, שהוא הולך לסיים את הקריירה הפוליטית הלא כל כך זוהרת שלו בהדחה משפילה במועצת השבט, אז הוא עשה את המעשה שכל דן מנו או עידן קפון היה מנסה לעשות ושיחק להם אותה עם תרגיל בהשרדות. פוליטית. מה יצא לו מזה? קודם כל הוא יצא המדיח ולא המודח, והרבה יותר חשוב – הוא נשאר במשחק לעוד כמה פרקים. אחרי שיעזוב סופית את הפוליטיקה, וזה לא כל כך רחוק, כדאי לאנשי ערוץ 10 לשקול למנות אותו למנהיג שבט ה VIP . בכל זאת מסתבר שיש לו עוד דבר אחד או שניים ללמד את דן תחמנו.
ב. והרבה הרבה יותר חשוב מא’, עזבו את ברק. הוא חטא, הוא פשע, הוא דרדר את עצמו לתהומות. הוא יהיר, הוא מתנשא, ולמה לעזאזל הוא חושב את עצמו? אבל בעיקר, בעיקר, הוא כבר פאסה! חשוב עכשיו כקליפת השום. במקום לכעוס, עליו ועל כל העולם, ועל הפוליטיקאים שהמוסר שלהם בתחתונים (תרתי משמע, אדון קצב) בואו נסתכל על ההזדמנות. בפעם הבאה שייקרא העם אל הקלפי, יש לנו, לגוש השפוי, הזדמנות נדירה לאחד את כוחותינו מול הגוש הימני קיצוני שמתנהל כאן לאחרונה מתחת לאפינו, בעוד אנו שותים לנו הפוך בבבראסרי, ולהציג מול האדונים הנכבדים ביבי-ליברמן-ישי חזית אחידה ומאוחדת בדמות מפלגה אחת גדולה, שתוכל, אולי, להשיב לנו קודם כל את תחושת הנורמליות ואחר כך את המדינה שאנחנו עדיין מרגישים חלק ממנה למרות שעוד שנייה היא בורחת לנו מבין האצבעות. יש לנו הזדמנות חד פעמית לא לפלג את הקולות שלנו בין קדימה, העבודה מרץ ועלה ירוק, (ואל תדברו איתי על עצמאות עכשיו) אלא להציב חזית נגדית שאולי, מתוך חלון ההזדמנויות החד פעמי שפתחה לנו מפלגת העבודה בהתרסקותה, תהיה גדולה מספיק בשביל לנצח. אז ציפי, אם הייתי עכשיו במקומך, הייתי מתחילה עכשיו לעבוד!
