השבוע האחרון של נובמבר, היה שבוע עצוב לעולם המוסיקה.
ב- 29 לנובמבר, בדיוק 5 ימים ועשר שנים אחרי פרדי מרקורי, הלך גם ג’ורג האריסון, החיפושית הכי פחות מוערכת בעיני ובעיני עוד כמה אנשים קצת יותר נחשבים ממני כמו יואב קוטנר.
קבלו את הבלוג של קוטנר (ותנסו לנחש קודם איזה שיר של הביטלס קוטנר הכי אוהב) על הסרט החדש שיצא בשבוע שעבר של חייו של ג’ורג’:
“בשבוע שעבר יצאו לאור בארה”ב סרט וספר שנקראים כשם שיר של האריסון, “חיים בעולם החומרני” (LIVING IN THE MATERIAL WORLD). הביוגרפיה הרשמית של האריסון, בבימויו של מרטין סקורסזה ובהפקת אלמנתו של האריסון, אוליביה.
הסרט עמוס הפרטים ייחדש כנראה גם לביטלמנייקים שרופים. פחות בעובדות עצמן, ובעיקר בכניסה לתוך עולמו הרוחני של האריסון כפי שהתבטאה בחייו. החיפוש הבלתי נלאה אחרי המשמעות, והגישה המשלימה, הזן-בודהיסטית, לכל מה שקורה לו. אפילו כשפול מקרטני אומר לו לא לנגן, אפילו כשאריק קלפטון לוקח לו את אשתו, אפילו כשמטורף פוצע אותו קשה בניסיון לרצוח אותו בסוף חייו… הוא נשאר שלו, שקול, לא מריר. לא כמו “ילד שלי מוצלח” שאינו מבין מה קורה לו, אלא כפילוסוף שמנסה לראות את התמונה היותר גדולה ולא מנסה לשנות את הבלתי ניתן לשינוי. ניסיון ההתנקשות בחייו, למשל, בתקופה בה התגלה בגופו סרטן ריאות, גרמו לו להבין שהגיע הזמן להתכונן למשימה של חייו: ההכנות למותו.
הקרנת שלוש שעות הסרט, ששודר בשני חלקים ברשת HBO, והוצאת הספר האלבומי המהודר שמלווה אותו, פותחים שורת אירועים והפקות לציון עשור למותו של האריסון, ומין הסתם גם הוצאות מחודשות של יצירתו….”
לבלוג המלא:
