פסטיבל הפסנתר – מיקי גבריאלוב וחברים נפגשים על הדשא אצל אביגדור

כל שנה מחדש אני מחכה לפסטיבל הפסנתר. יש משהו במפגש הלא טריוויאלי בין יוצרים שבשוטף לא תמיד נפגשים, בהופעות החד פעמיות, שיוצר אוירה מיוחדת ומרגשת.
במיוחד מרגשות אותי הופעות המחווה בהן מתכנסים מספר לא מבוטל של אמנים צעירים במחווה לאמן בשל שלא לומר מבוגר. בשנה שעברה היה זה שמוליק קראוס, והשנה, מפגש מיוחד על הדשא אצל אביגדור לציון 40 שנה לתקליט המרגש הזה שיצרו מיקי גבריאלוב ואריק אינשטיין, על הדשא בחוף מציצים.
אז בצריף של אביגדור צברי, המתועד בצילום של אלונה אינשטיין שמופיע בעטיפת התקליט, בדשא שליד חוף מציצים יצרו א’ וג’ כמה מהשירים הידועים של הקלאסיקה הישראלית.
איינשטיין כתב את כל השירים שמתחילים באני! (“אני מבין”, “אני אוהב לישון” ו”אני ואתה”) ויענקלה רוטבליט את כל השאר.
במהלך ההופעה סיפר גבריאלוב כי בניגוד לתהליכי יצירה שגרתיים את רוב הלחנים של האלבום הוא כתב קודם, ורק אח”כ חוברו להן המילים, כאשר במקרה של רוטבליט הן בעיקר נשלחו בדואר..
גבריאלוב בן ה- 62 עולה לבמה כשברקע מנגינת “אני ואתה נשנה את העולם”. כשחושבים על זה שגבריאלוב היה רק בן 20 וקצת כשנכתבו והולחנו השירים האלו, זה אפילו יותר מרשים.
.
קשה מאוד בבלוג כתוב להעביר את האוירה ואת ההתרגשות שהיתה באולם. אז תרשו לי להשתמש במילים המרגשות של השירים וגם כמובן בתמונות שבכדי להשיג אותן הזעקתי את צלם הבית ד’, ותאמינו לי שזה כמעט נגמר במכות עם האיש שישב בשורה לפנינו ושמע רוב ההופעה את הקליקים של ד’ יותר מאשר את השירים. אבל לפחות לנו היה שווה.
.
ירמי קפלן יוצא מזה:
“שוב לא שקט
שוב מתוח ובועט
מן גיל כזה
כל אחד עובר את זה
צא מזה מה איתך
אמא מבשלת בשבילך
אז אולי תפסיק עם העולם לריב
אז אולי תרגיש הרבה יותר יציב”.

שירה גבריאלוב שורקת בחושך:

“כל אחד קצת פוחד לבד בחושך
כל אחד קצת בודד בתוך החושך
שום דבר באמת רק טיפה לא שקט

תיכף זה יעבור תיכף ידליקו אור ”

אוהד חיטמן מציל את כבודו של הפסנתר ומסביר למה אריק איינשטיין אוהב לישון בבית:

“אני אוהב לישון להיות תמיד בתוך חלום
אני אוהב לישון וכך עובר לי כל היום
פעם הייתי קם להציץ על העולם
שום דבר לא הבנתי די יותר לא קם”
יהלי סובול רואה אותה בדרך לגימנסיה:
“אני רואה אותה בדרך לגימנסיה
עם הילקוט ובתלבושת אחידה
בעוד שנה כבר לא תהיה יותר ילדה
אני חושב שבשבילי היא אבודה”
חמי רודנר בשיר אהבה לרעייתו:
“יונתי, תמתי, חמדתי,
יפתי, כלתי, נשמתי,
את שלי לילי ואני רק שלך.
כי הינך יפה רעייתי, עינייך כיונים.
בגינת אגוז הנצו רימונים”.
עידן חביב מראה לכולם שהוא הרבה יותר זמר משורד כשהוא מרגש ומבקש שלום:
“אם כיסה ענן גבוה
את השמש הגדולה
אז אחלום על נוח בתיבה
על יונה קטנה עיקשת
החותרת אל החוף
עם עלה הזית הרטוב
קו, קו, קו היא תבוא
עם עלה של זית היא תבוא”
תמר איזנמן נוסעת לאט:
“נוסעים במכונית הישנה,
לתוך הלילה הרטוב.
הגשם שוב נהיה כבד,
ולא רואים ממטר.
צבי אומר שגשמים כאלה מזיקים לחקלאות
ואני חושב כמה חם בבית,
ואיזה מסכנים החיילים –
ששוכבים עכשיו בבוץ.
סע לאט, סע לאט. “
קובי אפללו שר לאמא אדמה:
“היא תביט אלי טובה וחכמה
כמו בבן השב הביתה מן הדרך
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.
היא תגיד – “אתה עייף מן המסע
אל תפחד אני חובשת את פצעיך”
היא תיקח אותי אליה כשאקרא בשמה
אמא אדמה”
וכולם כולם רוצים לשנות את העולם:
 “אני ואתה נשנה את העולם,
אאני ואתה אז יבואו כבר כולם,
אמרו את זה קודם לפני,
לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.
אני ואתה ננסה מהתחלה,
יהיה לנו רע, אין דבר זה לא נורא,
אמרו את זה קודם לפני,
זה לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם”.

אני לא יודעת מה אתכם, אבל מיקי גבריאלוב, שהלחין למעלה מ- 200 שירים, חלקם הגדול מנכסי צאן הברזל של המוסיקה הישראלית, בטוח שינה משהו בעולם הזה.
צילומים: דודי תדמור

שתפו:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

פוסטים אחרונים

הכל זה מלמעלה — התערוכה

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי בת 12!

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי

סליחה

סליחה, אפשר לבקש סליחה? כן בבקשה הגעת למקום הנכון אנחנו פתוחים כל יום בין תשע לשש ממי תרצי לבקש סליחה? סליחה, לא הבנתי “מהמקום”? “מחברו”?