מופע הנעילה של פסטיבל הפסנתר עשה את מה שאני הכי אוהבת בפסטיבל הזה. הפגיש שני יוצרים ענקיים שלכאורה אין כל קשר בינהם. ואכן, גם לאור הנרות שפוזרו על הבמה כדי לספק אוירה רומנטית לבליינד דייט הכה לא טריוויאלי הזה, זה נראה מוזר.
אביב גפן, באיפור כבד, נעלי לכה שחורות וחליפת קטיפה סגולה!, מנהיג ילדי אור הירח, מארח את אבייתר בנאי, ישמור אלוקים, בסוודר שחור ו”מכנס” תפוח וישן, כשהקישוטים היחידים שהוא מתהדר בהם הם כיפה שחורה וציציות לבנות. לפחות שחור ולבן זה אופנתי.אביב גפן, פותח את הערב לבדו עם הפסנתר, בערב שהיה אחד היחידים בפסטיבל הזה שהפסנתר קיבל בו את המקום המרכזי שהגיע לו. וכשאבייתר עולה על הבמה, נראה היה שהבליינד דייט הזה הולך למקום טוב. אפילו מעולה. אביב אולי היה רוצה רומן היסטרי סוער ומלא תשוקה, אבל אבייתר בהתנהלותו הצנועה לוקח את זה למפגש של אהבה תמימה וטהורה. והמוסיקה, כמה קלישאתי, מגשרת על כל הפערים. או כמו שאביב אמר: “אז הנה לכם ההוכחה שאפשר דתיים וחילוניים”.
וכששני היוצרים הענקיים האלה שרים זה את יצירתו של זה, זה כבר מרגש ממש.
כהכנה לעלייתו של בנאי, שר אביב את “תתחנני אלי” וכשאביתר עולה על הבמה הקהל באקסטזה. לרגע לא ברור אם זה הקהל של גפן או הקהל של בנאי שבא להופעה. ואולי של שניהם.
המופע המשותף נפתח בביצוע משותף ל”חלולים” של אביב. אביתר עם גיטרה אקוסטית בביצוע פשוט, קטן וצנוע. בדיוק כל מה שהוא מביא איתו למפגש הזה.
אח”כ בנאי מבצע את “חלומות גדולים”. וכשהוא שר “היו לי פעם חלומות גדולים” בקול כל כך קטן, הלב כבר נהיה ממש גדול.
בניגוד לחלק הראשון שבו חלק מבחירות השירים היו בעיני קצת תמוהות, הבחירה של השירים בחלק המשותף מייצרת עוצמה ומשמעות, והמילים מקבלות משנה תוקף במפגש הזה שבין
האקסטרווגנטי לנחבא אל הכלים,
בין המערב למזרח,
בין תרבות השפע לסגפנות
בין ההכל לכלום.
אחרי ביצוע משותף ומושלם ל”תחרות כלבים” של בנאי, אבייתר מתיישב ליד הפסנתר ומתחיל לנגן את “תאטרון רוסי”. מי שעוקב אחרי בנאי יודע שבעקבות התחזקותו הוא כבר לא מופיע עם השיר הזה, אבל אפילו כשהוא נותן לאביב לשיר את: “אני מרגיש שאת גדולה עלי, יפה וערומה בתיאטרון רוסי, איך שאני שונא אותך ככה” ומלווה אותו בפסנתר, זה חזק כל כך.
אבייתר בנאי שותק רוב ההופעה. הוא מפר את שתיקתו כדי להגיד שלמנגינות של אביב יש “השראה אלוקית”. ואז מוכיח את זה בביצוע הכי מרגש של הערב ל”סוף העולם”. אחרי זה, מבחינת הקהל לפחות, סוף העולם כבר יכול להגיע.
ההדרן לוקח את ההופעה לעוד שיא כשאבייתר מבצע לבדו על הפסנתר את “אור הירח” ומסתיים בביצוע משותף ל”עד מחר” של בנאי. הקהל לא יודע את נפשו. האדמה באולם רועדת.
אביב מסכם את הערב באמירה כי במלחמה בין שושלת הבנאים לשושלת הגפנים הבנאים ניצחו! אבל בגלל הכמות.. ואני אומרת “המוסיקה ניצחה”. עד מחר..
רוצים לקבל את הבלוג הבא ישירות למייל שלכם?
הרשמו לרשימת התפוצה
