פרנסוס על גלגלים – כריסטופר מורלי

“כשמוכרים לאדם ספר, לא מוכרים לו רק 340 גרם של דפים, דיו ודבק, מוכרים לו חיים חדשים. אהבה וידידות והומור וספינות שיוצאות לים עם לילה – בספר מצויים השמיים והארץ במלואם, בספר של ממש אני מתכוון”. רוג’ר מיפלין (כריסטופר מורלי).

הספר, שראה אור ב 1917, מספר את סיפורה של הלן מקג’יל, חוואית רווקה ושמנה שבילתה 15 שנה מחייה בטיפול באחיה ובאפיית 16,000 כיכרות לחם שיום אחד גילתה את תאוות הנדודים.

הלן מקדישה את חייה לטיפול בחווה ולהכנת 3 ארוחות מדוייקות ביום עבור אחיה אנדרו, שיום אחד מגלה את חיידק הכתיבה וספרו הראשון “השיבה מגן העדן” הופך להצלחה חסרת תקדים. אנדרו ממשיך לכתוב ולצורך כך מזניח את החווה ויוצא למסעות ברחבי ה”קאנטרי” האמריקאי בכדי לצבור חוויות עבור ספריו הבאים.

יום אחד מגיע לחווה טיפוס מפוקפק עם סוס ועגלה עמוסת ספרים אותם הוא מבקש למכור לסופר הנודע. הברנש המוזר העונה לשם רוג’ר מיפלין מספר לה כי בשנים האחרונות הוא מסתובב בין הכפרים ומנסה להפיץ את אהבת הקריאה ולהתאים לכל אדם, אפילו הפשוט ביותר, את הספר שיעשה עבורו את הקסם, וידביק אותו בחיידק הקריאה.

הלן, שנבהלת מהרעיון שאחיה יקנה את ה”פרנסוס על גלגלים” וייצא איתו למסעות ארוכים יותר, ובכך ישיאיר אותה בודדה בחווה, מבצעת החלטה חפוזה ונמהרת ונכנסת להרפתקה שתשנה את חייה לעד.

בראש ובראשונה זהו ספר על אהבת הספר, שכל חובב קריאה יתחבר אליו בקלות. ספר נדודים אופטימי, קצת פמיניסטי, קליל ושובה לב, שמדבר על נדודים ועצמאות ואהבת החיים והאהבה, שתרצו לצטט ממנו כמעט בכל עמוד. למרות שנכתב אי שם בתחילת המאה, הוא רלוונטי יותר מתמיד להווה שבו אנו חיים ומהווה הוכחה לכך שקלאסיקות יכולות להיות קלילות ומצחיקות נוסף על שנינותן, ואפילו יש לו סוף טוב!

מומלץ בחום!

ועוד מילה טובה על הוצאת זיקית, הוצאה פרטית לגמרי של אוהבי ספרות וספרים שחלמו להפיק את הספרים שהם חולמים לפרסם ע”פ קו ספרותי מדויק, כך שייראו, ייקראו, יופצו וימכרו באופן עצמאי, ובמחירים קבועים ושפויים. חלמו ואף הגשימו. הספר הופק במהדורת כיס מקסימה ומדוייקת ונמכר במחיר אחיד של 50 ש”ח בלבד. בחנויות הפרטיות הפך במהרה לרב מכר. כל הכבוד.

 

שתפו:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

פוסטים אחרונים

הכל זה מלמעלה — התערוכה

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי בת 12!

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי

סליחה

סליחה, אפשר לבקש סליחה? כן בבקשה הגעת למקום הנכון אנחנו פתוחים כל יום בין תשע לשש ממי תרצי לבקש סליחה? סליחה, לא הבנתי “מהמקום”? “מחברו”?