פורים בפתח והעולם שוב נחלק לאלה שאוהבים להתחפש ואלה שממש אבל ממש לא מתחברים למנהג המטופש הזה.
על אלה שלא אוהבים להתחפש אפשר להגיד שהם לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות, שאין להם הומור עצמי, או שאין להם הומור בכלל, ושהם יותר מדי חרדים למראה החיצוני שלהם ולאיך שהם נתפסים בעיני הסביבה, ובעיקר שהם לא אוהבים לעשות מעצמם צחוק.
תהיה הסיבה אשר תהיה, בפורים לעשות צחוק זה כל העניין, והלא מתחפשים נתפסים כמחרבי השמחה, שהיא כידוע המצווה הגדולה של החג הזה.
אז לכל אלה שמודאגים שלא לעשות צחוק מעצמם, יש לי בשורה. התחפושות בפורים כבר מזמן אינן עושות צחוק מאף אחד. תנסו להזכר מתי בפעם האחרונה ראיתם מישהו מחופש לליצן בחג הזה. גם תחפושת של השמן והרזה לא תמצאו בשום מסיבת פורים. פשוט אך אחד לא מוכן להתחפש ל”שמן”. גם אם הוא רזה. בוודאי אם הוא רזה.
כי בפורים של היום, לא משנה למה אתה מתחפש, או בעיקר למה את מתחפשת, העיקר שזה יראה ממש ממש טוב! אם תסתכלו סביבכם במסיבה הבאה תגלו שכל הבנים הם טייסי אף 16 חטובים וחתיכים. אין פלא שחיל האויר ביטל את הפעולה המבצעית שלו אתמול. פשוט לא היה לטייסים מה ללבוש.. אצל הבנות יש קצת יותר מגוון. יש דיילות כוסיות, נהגות כוסיות, חדרניות כוסיות, וכמובן שוטרות כוסיות.
ואני שואלת אתכם – ראיתם לאחרונה שוטרת כוסית מחוץ לסרט פורנו?
ומה עם אחיות כוסיות של חדר מיון? משום מה אף אחת לא מתחפשת לאחות טרוטת עיניים שזה עתה סיימה משמרת של 16 שעות, שלובשת חלוק מזמן לא לבן במידה אקסטרא לארג’, ונועלת על הרגליים הנפוחות שלה קרוקס לבנות עם גרביים לבנות. כאלה אחיות אף פעם לא ראיתי בפורים. אבל כן ראיתי אחיות בשמלות מיני לבנות של סטלה מקרטני עם מחשוף שמגיע עד הפופיק. בדיוק כאלה אחיות אנחנו פוגשים במסדרונות של איכילוב.
פורים הוא כבר מזמן לא החג שבו אתה עושה מעצמך צחוק. פורים הוא החג שבו אתה מגשים לעצמך את כל המשאלות. החג שבו כל אחד יכול להיות ולו ליום אחד, מה שתמיד חלם להיות. וללא ספק הדבר הזה מכיל את השורש כ.ו.ס בתוכו, ולא, אני ממש לא משתמשת כאן במילים גסות. להפך.
אחות, שוטרת, חתולה, או סוהרת, התחפושת זה לא העניין, העיקר שתהיי זוהרת. ויפה שאלה אותי חברתי ר׳ שממש לא אוהבת להתחפש, אם אפשר פשוט להיות להיות רק כוסית.. אז זו אכן מחשבה יפה, אבל התשובה היא לא!
כי לא משנה באיזה צד של התחפושת אתם נמצאים, תסכימו איתי בוודאי שיש משהו במסיבות פורים שעושה אותן הרבה יותר כייפיות ממסיבות רגילות. משהו באוירה. משהו בהכנות הקפדניות שלפני. בקניות. בהתעסקות. וכמובן ביכולת שלך להתחבא קצת מאחורי המסכה. להוציא מעצמך דברים שביום יום הם קצת יותר נחבאים. משהו באוירה המשוחררת הזו הופך את המסיבות האלה לשוות הרבה יותר. תוסיפו לזה את המצווה לשתות עד-לא-ידע וקיבלתם שמחה באמת גדולה.
אז יאללה. לעבודה. תסדרו לעצמכן איזה תחפושת מגניבה, ותלכו למסיבה. אל תתעצלו. ככל שתשקיעו יותר. תהנו יותר. אני כמובן לא מגלה למה אני מתחפשת. אבל זה הולך להיות משהו עם “כוסית” בסוף..
