המסע הבלתי סביר (בעליל) של הרולד פריי / רייצ'ל ג'ויס

הרולד פריי הוא פנסיונר אנגלי שתקן שחיי את חייו המשעממים בפרבר אנגלי משעמם עם אשתו הנרגנת והמעצבנת. שום דבר לא קורה בחיים של הרולד פריי והוא גם לא גורם לשום דבר לקרות.

יום אחד הוא מקבל מכתב (בדואר!, אין אינטרנט בחיים של הרולד פריי) מאישה שעבדה איתו בימים שטרום הפנסיה עד שיום אחד קמה ועזבה באורח מסתורי ובלי להגיד שלום.

 "הרולד היקר. אני מניחה שהמכתב הזה יפתיע אותך"… ימיי ספורים, ואני חושבת עליך, ועל הימים היפים שהיו לנו…"

האישה מסתבר, גוססת מסרטן אי שם בהוספיס הממוקם בפרבר אחר, אי שם בקצה השני של אנגליה, ורק רצתה להגיד שלום.
.
המכתב מכה את הרולד פריי בתדהמה ופורץ בו את החומה הגבוהה של האדישות והתבוסתנות.
הוא מנסח מכתב תשובה בנוסח: "קוויני היקרה, תודה על מכתבך. אני מאוד מצטער. שלך, באיחולים מכל הלב, הרולד (פריי)" ויוצא לשלוח אותו בדואר.
כשהוא מגיע לתיבת הדואר הראשונה משהו גורם לו להמשיך ללכת לבאה אחריה ולזאת שאחריה.
פגישה מקרית עם בחורה בתחנת דלק מלמדת אותו שאפשר לחמם המבורגר עם צ'יפס במיקרוגל ושבכוח האמונה אתה יכול לגרום לדברים לקרות.
.
הרולד מחליט ללכת את כל הדרך לקצה השני של אנגליה כדי לפגוש את החברה הגוססת שלו, שלא ממש ברור סוג הקשר שהיה לו איתה. הוא מאמין, שככל שימשיך ללכת הוא יגרום לה להמשיך לחיות.
.
המסע הבלתי סביר בעליל של הרולד פריי הוא מסע של איש זקן וחלש שיוצא להליכה בלתי סבירה בעליל עם זוג מוקסינים ישנים ומעיל רוח, כשאפילו את הטלפון הנייד שלו הוא שכח על שולחן המטבח.
.
בתחילתו, מזכיר הספר במקצת את "הזקן בן 100 שיצא מהחלןן ונעלם"וגם את "פורסט גאמפ" ונראה שהסופרת, רייצ'ל ג'ויס שאבה משניהם השראה אם לא יותר.
.

רייצ’ל ג'ויס, בת 49, אם לארבעה ילידת לונדון, מספרת באחד הראיונות עימה שהספר התחיל
כתסכית רדיו שכתבה לאביה בזמן שגסס מסרטן. זאת היתה הדרך שלה לשמור עליו בחיים. למרבה הצער הוא לא הספיק לשמוע את התסכית השלם. ואז היא החליטה להפוך אותו לספר. "ידעתי שהוא לעולם כבר לא יקרא את זה, אבל רציתי להגיד כל כך הרבה דברים על החיים, ועל המוות, ועל לשחרר. איך שני אנשים יכולים להיקרות בדרך ואיכשהו להמשיך הלאה עם פיסה מהאדם שפגשו, ואיך אתה ממשיך בדרכך גם כשאפסה כל תקווה." אומרת ג'ויס בראיון, ובהחלט מצליחה לדעתי לומר את כל האמירות הללו.

אם צולחים את ההתחלה של הספר שהיא קצת איטית ומשעממת כמו הרולד עצמו (ותעשו מאמץ כי זה כדאי) זוכים ללוות אותו במסעו הבלתי סביר בכבישיה הצדדיים של אנגליה אבל בעיקר בנבכי נפשו וזכרונותיו.

אני הכי אהבתי את המפגשים המשונים שלו עם זרים גמורים בצידי הדרך, ואיך הם משנים אותם וכמובן גם אותו.  ההליכה הזו משנה את חייו של הרולד פריי והופכת אותו לאדם שאף פעם לא חלם שהוא מסוגל להיות.

"זה כנראה ככה בכל רחבי אנגליה. אנשים קונים חלב, ממלאים דלק או אפילו שולחים מכתבים. ואף אחד לא יודע על המשקל העצום של הכאב הפרטי שהם נושאים בתוכם, על המאמץ העל-אנושי שנדרש מהם לפעמים כדי להתנהג כמו אנשים נורמלים, לקחת חלק בדברים שנראים לאחרים יומיומיים. והבדידות שכרוכה בכך."
.
הספר מספר גם את סיפורה של אישתו מירין שאותה הוא משאיר בבית להתמודד עם העזיבה ועם הבדידות, ועם הצד שלה בזכרונות מהחיים המשותפים שלהם.
.
"התחלות יכולות להתרחש יותר מפעם אחת, ובדרכים שונות. אתה יכול לחשוב שאתה יוצא לדרך חדשה, כשבעצם אתה ממשיך בדיוק באותה דרך מוכרת". 
.
ספר מסע, בלתי סביר, של 1,008 ק"מ, המתקיים כמעיין מסע צלב מודרני, כנגד כל הסיכויים, של אדם  שחייב להאמין במשהו שגדול ממנו.
.
סיפור מקסים ומרגש, על ההחלטות המוזרות של אמצע/סוף החיים, על האומץ לקום ולשנות את גורלך ובדרך גם את גורלם של אחרים, ועל אמת אחת פשוטה: אם רק מתרכזים במשימה קטנה: לשים רגל לפני רגל, עקב בצד אגודל, צעד אחרי צעד, אפשר להגיע רחוק. תרתי משמע.
.

 

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *