אף פעם לא הייתי חזקה בארועי בנות. אף פעם לא שלחו אותי לפנימיית בנות בשוויץ. אפילו לא לקייטנת בנות בגבעת אולגה. בצופים לא הייתי כי העדפתי את הקבוצות המעורבות בשומר הצעיר, וגם לנסיעת שופינג בניו יורק אף אחת עוד לא הזמינה אותי.
למעשה הפעם האחרונה שישנתי עם כמה בנות בחדר היתה בטירונות וזה היה כל כך מזמן וכל כך טראומטי שאני לא זוכרת שום דבר מהארוע הזה, אפילו שאני ממש מתאמצת. טוב, אולי אני לא באמת מתאמצת.
והנה, הוזמנתי ליומולדת בנות, 24 שעות של girl power צפוף ואינטנסיבי.
הבעיות:
1. את רוב הבנות אני בכלל לא מכירה
2. אין לי פיג’מה. לא סקסית ולא בכלל
3. מה יהיה אם אף אחת לא תרצה לישון איתי (קשור לסעיף 2 אבל לא רק)
4. איך אסתדר 24 שעות בלי לשמוע: אמא, אני רעב, אני צמא, בואי לקחת אותי, עוד 5 דקות, עוד 10 דקות, אל תנג’סי לי עם השיעורים, אל תתערבי, אל תחפרי..
5. איך אסתדר. נקודה.
אז נסעתי. מלאת חששות. לא אלאה אתכן בפרטים. זה היה בדיוק כפי שאתן מדמיינות. שתינו הרבה, אכלנו כל כך הרבה שאי אפשר לתאר. צחקנו המון. ריכלנו. אחת על השנייה וגם קצת על שאר העולם. קוראים לזה היום להתעדכן. הסתמסנו. עם הבית. עם הבעל. אחת עם השניה: עוד 10 דקות יוצאות. רגע יש לי פיפי. רגע אין לי כובע. לקחת מעיל? תגידי לה שתביא לי את הצעיף/את המגפיים/בעצם שתביא את כל התיק.
התנסנו בחוויות חדשות שעוד אף פעם לא עשינו. טוב, לפחות אני.
ניסינו לשכוח, ולו לזמן קצר שאנחנו אמהות, ובנות ורעיות, וניסינו לא לדבר על הילדים, על הבעלים ובשום אופן לא להחליף מתכונים או מספרי טלפון של בייביסיטר ממש טובה או מרפאה בעיסוק שעושה פלאים. ניסינו לדבר רק על עצמנו. על הרגשות שלנו. על הבעיות שלנו. ואז גילינו שהבעיות שלנו בדר”כ קשורות לילדים שלנו.. לבעלים שלנו..
ניסינו לשחרר. להשתחרר. לתת לבית להתנהל בלעדינו. רגע יש לי טלפון. “לא, ילד, אני לא יכולה לקחת אותך עכשיו לחבר, תבקש מאבא, מז’תומרת הוא עסוק?..”
גילינו, שכמו בכל חבורה, אפילו כזו שמתהווה לתקופה כל כך קצרה, כל אחת תופסת לה תפקיד ועמדה:
המצחיקה, הקורעת, הבכיינית, השתיינית, ההריונית, הבליינית, ההרפתקנית
זאת שלא אוכלת, זאת שלא אוכלת פחממות, זאת שלא אוכלת פחממות לא מורכבות, זאת שאלרגית לגלוטן, זאת שאלרגית לחלב, זאת שאלרגית לבחורות שלא אוכלות ונראות כמו מר קו.
היפה, היפיפיה, הכוסית, שלגיה
זאת שמכורה לסיגריות, זאת שמכורה לדיאט קולה, זאת שמכורה לאייפון שלה, זאת שמכורה לאדוויל, זאת שמכורה לאקמול, וזאת שאף פעם לא עובר לה הכאב ראש
החברותית, הידידותית, החייכנית, הביישנית,
זאת שיודעת תמיד לאן ללכת, זאת שאף פעם לא יודעת לאן ללכת, זאת שאין לה פחד,זאת שמפחדת מכל דבר שזז, וזאת שיודעת לשאול..
אבל בעיקר גיליתי, איך בחורה אחת ויחידה ומיוחדת יכולה לחבר את כל המגוון העצום הזה של המין הנשי, ולייצר בינהן חיבור הנובע מהעובדה הפשוטה שכל אחת מהן כל כך אוהבת אותה, וכל כך שמחה בשמחתה. כמה פשוט, ככה שווה.
מזל טוב! אוהבת אותך! תודה על חוויה מיוחדת.
