מדובר בסיפור פשוט:
אישה פוגשת גבר. מתחתנת. חיים נוחים. היא עובדת בעבודה שהיא לא אוהבת, אבל הוא אוהב אותה. הוא מצחיק. הוא רגיש אבל אין תשוקה. יום אחד היא פוגשת את השכן ממול. גם הוא מצחיק. גם הוא רגיש. גם הוא כנראה אוהב אותה. אבל כאן יש גם משהו חדש. התרגשות. סוג של התלבטות.
.
הסרט של שרה פולי “הואלס האחרון” הוא סרט קטן על נישואין קטנים אבל על החלטות גדולות.
.
נראה שמרגו (גיבורת הסרט, בגילומה של מישל וויליאמס המקסימה) אינה מרוצה מהחיים הנעימים לכאורה שלה ומרגישה שמשהו בהם חסר. סוג של החמצה.
אבל ביננו מי לא מרגישה ככה.
.
מי ששמנה חושבת שאם רק תהיה רזה, חייה יהיו מושלמים. מי שעובדת בעבודה לא מספקת בטוחה שלו רק תקבל את ג׳וב חלומותייה היא תהיה המאושרת בתבל. מי שלא מסתדרת עם בעלה יודעת שאם רק יגיע הבעל המושלם החיים יהיו גן עדן אחד ארוך. אבל כבר הבנו שאין דבר כזה ג׳וב חלומות, בטח לא כזה שלא מחייב המון התפשרויות, ובטח שאין בעל מושלם כמו שאין אשה מושלמת פשוט כי אין אנשים מושלמים ובטח לא זוגות.
.
הקשר הותיק לעולם יראה פחות מסעיר מהחדש. וגם הקשר החדש סופו להתיישן ושל הסערות להרגע, וגם התשוקה סופה שתחלוף. אז מה נשאר לנו מכל זה? האם כדאי לנו להשאר בקשר סביר אבל לא מושלם? האם כדאי לנו להחליף אותו בקצת ריגושים שגם הם סופם להעלם? ומה עם התקווה שרק אם נמשיך לחפש נמצא את האביר שלנו על הסוס הלבן? את הנפש התאומה שלנו בעולם?
.
ואם ננסה לחשוב על זה רגע מזוית אחרת, בן אדם שלא טוב לו בזוגיות, אולי הוא סתם אחד שתמיד מעדיף את מה שאין, או שאולי לא טוב לו בכלל עם עצמו?
ועם עצמו הוא ממילא תקוע, וגם את עצמו הוא הרי חייב לקחת איתו למערכת יחסים החדשה…
אז אולי כדאי להשקיע את האנרגיה בלהסתדר עם עצמך קודם כל..
.
.
.