פינה באוש סרטו הדקטמנטרי של וינס ונדרס על פינה באוש הוא יצירת אומנות במלוא מובן המילה. סוף סוף סרט בתלת מימד שאין בו פיצוצים, יריות ופעלולים. אולי בגלל זה התלת מימד שלו נראה כל כך כל כך טוב. יש התמודדות עם הפעלולים של החיים נעורים מול זקנה אהבה מול פחד והחיפוש הבלתי פוסק אחרי האושר. ויש את הכראוגרפיה המדהימה של פינה באוש ובמיוחד את הרקדנים שלה שהיחודיות שלהם הופכת את הריקוד לכל כך מיוחד. חובה חובה לאוהבי הריקוד המודרני ולחובבי אסטטיקה
אומרים שכשמתבגרים, נורא חשוב לעשות דברים חדשים. זה מאמן את המוח. זה מחדש את התאים. בדרך חזרה מהביאנלה בונציה, חשבתי שבשלושה ימים האחרונים עשיתי המון
רודוס הוא האי הרביעי בגודלו ביוון, ואחד המתויירים ביותר. מי שחולם על חופשה קסומה באי קטן שאף אחד עוד לא גילה, ידלג בקלות על רודוס,
לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.
הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי
סליחה, אפשר לבקש סליחה? כן בבקשה הגעת למקום הנכון אנחנו פתוחים כל יום בין תשע לשש ממי תרצי לבקש סליחה? סליחה, לא הבנתי “מהמקום”? “מחברו”?
