אז איך מגיעים לגן עדן? בדרך הקשה!

אז אם רציתם לדעת איך אומרים "גן עדן" בברזיאלית, אומרים "מורו דה סאו פאולו"!

וכמו שאתם בטח כבר יודעים, להגיע לגן עדן זה לא קל, וגם הדרך לשם רצופה קשיים, מהמורות וכוונות טובות.

התלאות התחילו כבר בטיסה. פייפר חד מנועי שנכנסים אליו בצפיפות 6 אנשים. אני ישבתי ליד הטייס, שזה אמנם המקום המרווח ביותר אבל גם המפחיד ביותר, אודי הצטופף ליד הברזילאיות השמנות מאחורה.

הפייפר היה נראה לי כמו רכב של מורה לנהיגה. גם בצד שלי היה הגה ודוושות לרגליים. שאלתי את הטייס אם אני יכולה לעזור במשהו, אמר שהוא מקווה שלא. מקווה. לא דרך טובה להתחיל טיסה בפייפר לבחורה שבשנים האחרונות פיתחה פחד מטיסות..

אחרי כמה דקות התחלתי לנשום ואפילו הסתכלתי על הנוף המהמם שרואים כשנוסעים לאורך החוף האינסופי מסלוודור לסאו פאולו.

אחרי נחיתה במקום שנראה הכי שומם בעולם, ירדנו מהמטוס בכדי לגלות שזה אכן לא היעד שלנו והפייפר הוא פשוט סוג של אוטובוס. עלינו והמשכנו לתחנה הבאה.

כשהגענו, חיכה לנו בוטקה, עם קצת צל. ביקשנו טקסי למלון. קיבלנו כושי צעיר עם מריצה. העמיס את המזוודות והתחיל ללכת.

כאן המקום להסביר שבברזיל, או לפחות בצפון ברזיל, אין אף בן אדם שמדבר אנגלית. לא שלום. לא תודה. לא מה שלומך. כלום. נאדה. לא המלצרים בבתי מלון חמישה כוכבים או מסעדות יוקרה. לא נהגי המוניות.  לא המוכרים בחנויות. אף לא אחד.

את רוב התקשורת אנחנו מנהלים או בפנטומימה, או בשימוש במילים בינלאומיות כמו אספרסו, וקפוצ'ינו  (בינינו, זה הדבר היחיד שבאמת צריך לדעת). אבל רוב הזמן, אנחנו פשוט לא מבינים אותם והם לא מבינים אותנו. אחרי כמה נסיונות סרק לתקשר אתה פשוט מניח לזה ואומר נזרום. אז זרמנו והלכנו אחרי האיש עם המריצה.

הרבה יותר מאוחר, התבררה לנו התמונה האמיתית. האזור המרכזי של האי מחולק לארבעה חופים הקרויים בפשטות החוף הראשון, השני, השלישי והרביעי. אנחנו נחתנו בחוף השלישי. הלכנו ברגל אחרי האיש עם המריצה לחוף השני. שם יש תחנת אוטובוס שממנה נסענו בטנדר  למלון שהזמנו שנמצא בחוף הרביעי. בעצם החמישי אבל מי סופר..

למלון הזה הגענו אחרי המלצה חמה ביותר של המתחרה העיקרי של ערי, מומחה לטיולי אקסטרים בדרום אמריקה. אמר מלון בוטיק שקט. אמר מרחק 20 דקות הליכה איטית מהמרכז. אולי התבלבל. התכוון ל 25  דקות של נסיעה מאוד איטית בדרך משובשת שהופכת את כל מה שאכלת לשייק מרוכז. נסענו. השתקשקנו. הגענו למלון. הבוטיק. לא יודעת איזה רושם עשינו על המומחה לטיולי אקסטרים ששלח אותנו למלון הכי מבודד באי. אולי שאנחנו זוג רומנטי ומתבודד? ללא ספק עין טובה לאנשים יש לבחור..

כבר כשהגענו חשבנו שעשינו טעות, אבל רק בערב, אחרי נסיעה מפרכת חזרה למרכז הבנו את גודל הטעות. החוף השני, להלן המרכז, והעיר הסמוכה אליו (טוב לא ממש עיר, כפר) הם התגשמות כל חלומותינו. חוף רחב ומהמם, טיילת מקסימה, מגוון מסעדות, ברים ובוטיקים שצ'אנדרה מחווירה לידם, והכל עטוף באוירת קייץ תוססת וסקסית עם הרבה אנשים בלי חולצות וסמבה באויר. מה עוד צריך הבן אדם לבקש? איך הגענו למלון בוטיק מבודד ורומנטי במקום למקום המהמם הזה???

אז טעויות מתקנים ומיד, לא לפני שמשלמים על טעויות אבל את זה נשאיר בצד.

מיד מצאנו לנו מלון מדליק עם ג'קוזי בחדר (מיותר, כמובן מבחינתנו אבל הבחור ממש התעקש שזה חשוב, וחוץ מזה היה לחדר נוף לים ושני ערסלים במרפסת). לקחנו, ופנינו להסתובב לנו בעיירה המדליקה הזאת עד שתגיע שעת העוצר והטנדר של הבוטיק יבוא לקחת אותנו חזרה לאזור הזוגות המתבודדים.

מחר בבוקר אנחנו מתעוררים מוקדם, (זה בכל מקרה, בגלל הג'ט לג) ועוברים ל"הדרין", הלא הוא החוף השני, משכנם של כל הישראלים הערסים וכל מי שאוהב קצת אקשן ושמחה מסביבו..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *