התערוכות הכי שוות עכשיו בת"א – עם ילדים וגם בלי

unnamed (8)אני לא יודעת אם זה קשור לחופשת החנוכה, שבה אנחנו תמיד מחפשים מה לעשות עם הילדים, אחרי הפסטיגל כמובן, אבל יש בתל אביב עכשיו מקבץ כל כך משובח של תערוכות, שכבר מזמן מזמן לא היה. רוב התערוכות מתאימות גם לילדים, עוד צרוף מקרים מדהים שכזה.

אז עם כל החורף והגשם שבחוץ, הכנתי לעצמי ולילדים יום כייף של אמנות. זה גם קרוב. גם בפנים. גם חם ונעים. גם מסתדר עם הייסורי מצפון של מספיק לשבת מול הטלויזיה/מחשב. גם פעילות שבניגוד לפעילויות אחרות שבהן הילדים נהנים והמבוגרים סובלים פה כולם נהנים, או לפחות אני 🙂

ואם אתם רואים שהילדים הופכים קצת לחסרי סבלנות, אז אפשר כמובן לקצר את הסיור ולחתוך לאכול פסטה או פיצה, ואפשר גם לעשות מה שאני תמיד עושה. מבקשת מהילדים להכנס לחמש דקות לתערוכה. ממש חמש דקות. להסתובב, ולמצוא עבודה אחת, אחת בלבד, ששבתה את תשומת ליבם, ולהסביר לי למה. תראו שבסוף הם תמיד בוחרים יותר מאחת,  וששני המשפטים שהם אומרים עליהן, והשיחה שמתנהלת בעקבותיהם, אפילו אם היא ממש קצרה, כבר שווה את הכל.

"בית ספר לאמנות" – ביתן הלנה רובינשטיין / מוזאון ת"א

זוהי ההמלצה הראשונה פשוט כי התערוכה, שהוצגה רק חודש, נסגרת ב 31.12, אז צריך למהר.

התערוכה מציינת 70 שנה להקמתה של המדרשה לאמנות, אחד מבתי הספר לאמנות המובילים והוותיקים בישראל, שהוציאה דורות רבים של אמנים, מורים, ומנהלים מובילים בתחום התרבות והאמנות.

התערוכה הפכה את ביתן הלנה רובינשטיין ל"בית ספר לאמנות" למשך חודש ימים, ומלבד התצוגה יש בה שלל פעילויות, הדגמות, סדנאות, שיעורים פתוחים, מפגשים עם אמנים ועוד ועוד.

השפעתה של המדרשה על שדה האמנות המקומי היא מהעמוקות והמשמעותיות ביותר. לאורך השנים, בוגרי המדרשה הובילו את הנחלת החינוך לאמנות בישראל, עמדו בראש מוסדות תרבות ואמנות, ובראש ובראשונה הציגו תערוכות בחללי התצוגה, הגלריות והמוזיאונים המרכזיים בארץ ובחו"ל.

התערוכה מבקשת לבחון מחדש את תפקידו ואת חשיבותו של בית הספר לאמנות בימינו, מתוך ניסיון לחשוב על בית ספר לאמנות כמקום שיכול להיות אתר פעיל של ייצור תרבותי ושל מודעות ביקורתית, ולא מקום השקוע בתהליך הלימוד בלבד.

unnamed (9)

בתי הכלא של הדמיון, מוזאון ת"א

מיצב "גרם המדרגות" של האמנית היפנית צ'יהארו שיוטה, הוא מארג של חוטי צמר שחורים המייצרים מעין מנהרה וגרם מדרגות משתרג בתוכם. התערוכה מתכתבת עם סדרת התחריטים "בתי הכלא של הדמיון" מ–1761  של האמן האיטלקי ג' בטיסטה פיראנזי אבל נראה לי שהתערוכה מדהימה גם מבלי להבין את ההקשר הזה.

מדובר במיצב מדהים, שממש קשה להבין כיצד נוצר, והשיטוט בו קסום ולגמרי מפעיל את הדמיון. שלא לדבר על איך שהוא מצטלם בסנפצ'ט..

‏‏unnamed (10) - עותק

שבר, מפל האור, מוזאון ת"א

זוהי הפעם החמישית שמוזאון ת"א מציג מיצב במפל האור שלו, וכמו בשאר הפעמים גם הפעם מדובר בעבודה מדהימה.

העבודה מחוברת לתערוכה "בנוגע לאפריקה" והוזמנה במיוחד מהאמן יליד גאנה איברהים מהמה. מהמה בן ה -29, משתמש בשקי יוטה ישנים המשמשים לנשיאה ואחסון של קקאו או קפה ולאחר שהם מתבלים גם לנשיאת פחם. השקים עצמם מיוצרים בהודו או בבנגלדש אך מוטבעת עליהם חותמת "תוצרת גאנה", והם מוצר שקיים בכמעט כל בית בגאנה. בעצם השימוש בשקים המכילים את עקבות נדודיהם של מוצרים ושל חומרים, מהמה מאיר את האופן שבו הון וכוח עבודה נעים מאפריקה ואל אפריקה, ומחליפים משמעות, ערך ומעמד.

מהמה נוהג לרכוש שקי יוטה חדשים ולמסור אותם לתושבי גאנה בתמורה לישנים ובכך הוא מסייע לאוכלוסיה ומקיים בעצמו את תהליך הנדודים.

כדאי לראות את העבודה מכל מיני זויות, מלמעלה, וגם מלמטה, שם אפשר גם להריח את השקים, ולחוש גם את ה"ריח" של העבודה.

unnamed (6)

בנוגע לאפריקה, מוזאון ת"א

בתערוכה רחבת ההקף הזו, לא תמצאו את האמנות האפריקאית שאתם מצפים מתערוכה כזו, אין בה מסכות שבטיות, אין בה פסלי עץ, אין כפרים חשוכים ואוכלוסיה פגאנית. התערוכה מציגה מבט מרתק על האמנות העכשווית הנוצרת עכשיו באפריקה, שכולל הרבה צילום, עבודות וידאו כולל אחת מאוד עתידנית, ומציעה ניסוחים חדשים של הנוף והתרבות האפריקאים.

הילדים בטח יתלהבו מסדרת הצילומים של ג'יי. די. אוקהי  אוז'יקרה שמצלם תסרוקות אפריקאיות מסורתיות ומהצילומים של לאונס רפאל אגבודז'לו שהוא דור שני של צלמים שמתכתב עם צילומי הסטודיו המסורתיים שמביט אל העבר בחיוך כשהוא מצלם בהם בחורים שרירנים במשקפי שמש, מחזיקים פרחי פלסטיק על רקעים צבעוניים, וגם מהציור של אבודיה, שמצייר דמויות ילדותיות המשולבות ברוחות רפאים.

unnamed (7)

בשינוי מתמיד, תערוכה לילדים, מוזאון ת"א

השבוע נפתחה גם התערוכה החדשה באגף הילדים שנקראת "בשינוי מתמיד" ועוסקת בשלוש פעילויות: ציור; קולאז' דו–ממדי; ותלת–ממד — שבהן המבקרים (ילדים ומבוגרים) יוצרים יחד במרחב שמתחיל כמרחב ריק, ואז הולך ומתמלא לכדי יצירת אמנות משותפת. במרחב הדינמי מתקיימת פעילות מחזורית של ציור ומחיקה, של בנייה ופירוק, של הריסה ויצירה.

מתוך-התערוכה-בשינוי-מתמיד-1

אם יש עוד כוח:

במוזאון מוצגות עוד שתי תערוכות מצויינות של זוכי פרס רפופורט: יאיר גרבוז ושי יחזקאלי.

על הקווים, רונן שהרבני במוזאון נחום גוטמן

רונן שהרבני מייצר חוויה רב חושית של סאונד, מוזיקה, ריקוד וארכיטקטורה הפועלים בתוך המרחב הוירטואלי.

שם התערוכה העכשווית, Snap to Grid, מקורו בפקודה במחשב המורה לעשות סדר באייקונים הדיגיטליים ומאפשרת לאמן ליצור סימולציות כאוטיות. לחיצה על כפתור הקסם הדיגיטלי הוא חלום של כל אדם השואף לסדר, לפתרון פשוט, להתערבות חיצונית שתסדר את הכאוס, וגם כמובן חלומו של כל ילד.

מעניין לראות את החיבור של הילדים לעבודות של שהרבני שמפגיש אותם עם אמנות בתוך המרחב הוירטואלי שהם כה רגילים אליו.

unnamed (11)

עדות מקומית, מוז"א, מוזאון א"י

התערוכה האזורית לצילומי עיתונות, שמוצגת מידי שנה לצד התערוכה העולמית לצילומי עיתונות "WORLD PRESS PHOTO" מציגה את מיטב צילומי העיתונות והתיעוד מישראל ומהרשות הפלסטינית כפי שנבחרו על ידי חבר שופטים בלתי תלוי מתוך אלפי צילומים שנשלחו לתחרות.
התערוכה משקפת את רצף הארועים השנתי ומהווה הזדמנות נהדרת לילדים וכמובן גם למבוגרים להזכר בארועי השנה החולפת ולחוות את הסיפורים דרך התמונות.

בתמונת השנה שצילם רונן זבולון מרויטרס נראים נתן מאיר, בעלה של דפנה מאיר ז"ל, מוקף בילדיו בטקס הלווייתה של האם. דפנה נרצחה בידי מחבל פלסטיני שחדר ליישוב ודקר אותה למוות.

9vccdw2lj9z5h7g_730T

קעקועים, מוז"א, מוזאון א"י

אם כבר הגעתם למוזאון א"י, כדאי להציץ בתערוכת הקעקועים המוצגת שם.

מקורה של אמנות הקעקוע במסורות טקסי מעבר וחניכה שמאניות בתרבויות ילידיות, אבל היום לכל אחד (כמעט) יש קעקוע.
תרבות הקעקוע העולמית מכילה בתוכה פיסות תרבות והיסטוריה ומגלמת גם ערכים אישיים וחברתיים. היום יותר מתמיד היא זוכה לבחינה מחודשת.

התערוכה עוסקת בתולדות הקעקוע וחושפת מגוון מגמות אמנותיות עכשוויות בארץ ובעולם. כולל קעקועים עכשוויים וגם תעוד נרחב של קהילת הקעקוע הישראלית, כפי שהיא מתועדת בעדשת המצלמה של "קעקוע פרוג'קט".

אני מרשה בינתיים רק להסתכל

2246_mb_file_cf673

אי אפשר כמובן להספיק את כל התערוכות ביום אחד, אז צריך לעשות מלא ימי כייף.
אם אתם חייבים דרוג, תלכו ל"בית ספר לאמנות", "בתי הכלא של הדמיון" ול"על הקווים". התערוכה הבאמת מדהימה הזו של רונן שהרבני גרפה התלהבות שכבר מזמן לא ראיתי, ובסופה קיבלתי חיבוק ונשיקה של איזה כייף היה! יותר מזה אני לא צריכה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *