מה זאת אהבה? – הרהורים לרגל החג

היום חל חג האהבה. 

איך אני יודעת? פתחתי את הבוקר ואת הטלפון במבול הודעות שקיבלתי. לא. אף אחד לא שלח לי מילות אהבה. לעומת זאת קיבלתי 22 סמסים שהציעו לי לקנות לאהוביי חזיה ותחתונים ב 119.99 שח בלבד, בושם ב- 20% הנחה, ג’ינס ועוד ג’ינס בחצי מחיר, ואפילו טיפול החדרת לחות ויטמינים ומיצוק ייחודי מתנה!

אז הערתי את ילדיי האהובים בנשיקות וחיבוקים, והם מצידם העניקו לי את אחת המתנות המקוריות והמרגשות לרגל החג: בוקר שקט ורגוע, בלי עצבים וצעקות תקומו, תתלבשו, איפה הסוויצ’רט הכחול? למה אני צריכה לשאול אותך אלף פעם מה אתה רוצה בסנדוויץ ולמה לעזאזאל אתם עדיין לא מוכנים? וכשנכנסו לאוטו שמחים ורגועים, שמענו את “אבניבי אובוהבב אובותבך” ולהפתעתי הם אפילו  הכירו את המילים. אבל אז הבת שלי (9) הודיעה בקול עצוב שהיא לא קשורה לחג האהבה כי אין לה בכלל חבר. אני מצידי הסברתי שיש כל מיני סוגים של אהבות, כמו אהבה לאבא, אהבה לאמא, אהבה לחברות וכו’.

כשהורדתי את הילדים עם עוד כמה נשיקות וחיבוקים וקריאות “יום האהבה שמח”, התפנתי לבדוק את הטלפון שלי. כי למרות שהילדה אהבה את ההסבר שלי, אני בעצמי לא בטוחה שהשתכנעתי. 

אבל עדיין לא קיבלתי מילות אהבה, מאף בעל או ילד או חברה. וגם לא סמיילי מנשק, או לב אדום פועם או לב ורוד עם כנפיים וגם אף אחד לא שלח לי שום ציטוט משיר.

אז החלטתי שאם אין אני לי מי לי, ושלחתי לעצמי שיר כדי לברר עם עצמי לרגל החג מה זאת אהבה, והאם זכיתי לאהוב כמו עברי לידר. אהוד מנור חשב שמדובר בגן עדן די קטן וגבולו גיהנום, עם מלאכים שעפים, וכנפי השלג שלהם חרוכות והעיניים עייפות, אדומות. ארקדי דוכן ומיכה שטרית חושבים שבסה”כ מדובר בפחד מבדידות, שהרי הוא אוהב אותה והיא אותו, וזה נחמד, זה נחמד, זה נחמד. אבל האמת היא שהוא פוחד, והיא גם כן, להיות לבד…”

אז מה שווה כל סיפור האהבה הזה, אם אין פה פרחים וכינורות דביקים שמנגנים, המשכתי להקשות על עצמי. 

אבל אז נזכרתי שאנחנו לא מהזוגות הדביקים האלה שעושים עניין מיום האהבה. אנחנו לא קונים פרחים או בושם או תכשיטים ואפילו לא מעניקים כרטיסי ברכה או מחזיקי מפתחות מגלילי נייר טואלט משומשים. ולמעשה אין לי את מי להאשים אלא את עצמי בלבד. שהרי אף פעם לא הייתי טיפוס רומנטי במיוחד. לכן אולי לא התחתנתי עם טיפוס רומנטי במיוחד ויש מצב שטיפוסיות רומנטית או לא רומנטית היא תכונה שעוברת בגנים, ואם לא אז לפחות בחינוך.

והחינוך היחיד שמתקיים כאן הוא חינוך לצרכנות מקסימלית. שהרי ברור שאפילו וולנטיין הקדוש לא ממש הבין על איזה אהבה כולם מדברים, ושהחג הלאומי הזה הומצא, כמו אגב רוב ההמצאות בימינו, ע”י מנהל שיווק מתוחכם במיוחד שמטרתו האחת והיחידה היא להגדיל הכנסות ממכירת פרחים/בשמים/שוקולדים/תכשיטים/תחתונים/חזיות/נרות/ארוחות לרגל החג.

ושוב שאלתי את עצמי מי יותר צודק, אלה שלא מתייחסים ליום הזה בכלל, מלאי ציניות, שלוקחים את האהבה כמובנת מאליה, ולא עוצרים לרגע כדי לחגוג ולקדש אותה, או אלה שמחפשים תמיד סיבה למסיבה בטח אם מדובר באהבה.

חיפשתי סימוכין במאמר המצוין של אווה אילוז במוסף הארץ, שששלחה לי ר’ חברתי האהובה, (תקראו, זה כדאי) שטוענת שהאהבה הרומנטית נכשלה כשלון חרוץ, וגם אם לא תמיד היא בהחלט over rated בטרוף ומה שצריך באמת לחגוג זה את החברות. http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.2846881

אני לא יודעת אם האהבה הרומנטית נכשלה. יהיה לי מאוד קשה לחשוב שכן. אבל בתור מי שחיה בזוגיות למעלה מ- 25 שנה (כן, אותה אחת, אבל מי סופר) אני בהחלט מסכימה עם ההבנה שהאהבה הרומנטית – זו שיש בה המון תשוקה, ולהט, וסקס סוער, ותעצומות נפש, אבל גם המון כאב, והתייסרות, ועליות ומורדות, ומניה ודיפרסיה, מפנה בסופו של דבר את מקומה, במקרה הטוב כמובן, לחברות, שיש בה עדיין המון אהבה, אבל כזו שמהולה בחיבה, ודאגה, וכבוד וגם תשוקה לפעמים רק במינונים יותר נמוכים. וחברות. המון חברות שבנויה מהמון מחוות קטנות ורומנטיות בשגרה של היום יום. אני עדיין מאחלת לכל ילדיי שיחוו את האהבה הלוהטת הזו, אפילו יותר מפעם אחת בחיים, אבל אני בהחלט יכולה להגיד בלב שלם, שממרומי גילי, אני מאחלת להם שבסופו של דבר יגיעו לאהבה-חברות היותר רגועה הזו. כמו שלי יש.

ואין לי באמת צורך במחוות הרומנטיות כי פרחים אני אוהבת לבחור בעצמי. כנ”ל חזיות. מעדיפה שיהיו נוחות ע”פ כל התחרות הדקיקות והלא מכסות. כנ”ל גם לגבי השרשראות. סליחה שאני לא ממש רומנטית. למרות שלראות שקיעות אני עדיין אוהבת. במיוחד אם הם תאילנדיות.

ובדיוק ברגע שידיי מתקתקות על המקלדת את השורות האלה נכנס “שיחיה” ושאל: “אז איך חוגגים היום את יום האהבה?”  – “עם חברים” עניתי לו. גם כי הם הזמינו וגם כי חברות יותר חשובה מאהבה. ככה אווה אמרה.

בינתיים לנון ומקרטני, ממשיכים לנסות לשכנע אותי ברקע, ובדרכם הגאונית מסבירים לי במילים הכי פשוטות, שאם מקשיבים להם באמת, גם מבינים:

There’s nothing you can do that can’t be done.
Nothing you can sing that can’t be sung.
Nothing you can say, but you can learn
How to play the game
It’s easy.
Nothing you can make that can’t be made.
No one you can save that can’t be saved.
Nothing you can do, but you can learn
How to be you in time
It’s easy.
There’s nothing you can know that isn’t known.
Nothing you can see that isn’t shown.
There’s nowhere you can be that isn’t where
You’re meant to be
It’s easy.

All you need is love, all you need is love,
All you need is love, love. Love is all you need.

מוקדש באהבה מכל הסוגים לא’