חמש תערוכות חדשות שאסור לפספס

המון תערוכות חדשות ושוות נפתחות בימים אלו. הנה החמש שאסור לכם לפספס.

תל-אביב פוטו 2015, רחוב עזה 13, תל אביב.

תל-אביב פוטו 2015 הוא יריד צילום שיתקיים זו השנה החמישית ובמסגרתו יציגו צלמים צעירים לצד ותיקים את מיטב העשייה והיצירה העכשווית בצילום. השנה יציגו בין השאר הצלם הותיק אלכס ליבק שמתעד שנים רבות את החברה הישראלית, הצלם איתן ויתקון שמציג  צילומים פוסט-אפוקלפטיים של העיר תל אביב תחת מלחמה, צלמת האופנה והדוקו מירב בן לולו עם תיעוד מעולם האופנה, ועוד רבים אחרים. היריד נפתח אתמול, חמישי, 26.3 ויוצג עד מוצ”ש, 28.3 ברחוב עזה 13 בתל אביב.

Truth and MethodKnow Hope, גלריה גורדון

אתמול (26.03) נפתחה בגלריה גורדון תערוכת היחיד הגדולה ביותר של האמן Know Hope בארץ.

בתערוכה מוצגות כתובות גרפיטי שהפכו לקעקועים, כאשר כל יצירה מורכבת מ-3 חלקים: כתובת גרפיטי ששבתה את תשומת ליבו שאחד מהמקומות הרבים שביקר בהם ברחבי העולם, אותה כתובת, מקועקעת על גופו של אדם כלשהו, המצולם בסיטואציה מהחיים, ברוב המקרים זר מוחלט, שנענה ל”קול קורא” שפרסם האמן, ועבודת סטודיו שהיא בדר”כ קולאז’ בחומרים שונים, שמשלימה את התמונה.

“נו הופ” החל את דרכו בציור ובכתיבה על קירות ברחובות תל אביב, ושבה את לב הקהל. כיום, 10 שנים אחרי, הוא עדיין מוכר בשם שמישהו המציא לו בתערוכה הראשונה שאליה הוזמן, בפאב תל-אביבי, שבזכותו נשאר מסתורי, למרות שהוא כבר ממש לא אנונימי אלא אמן בינלאומי מצליח שבחודש הבא יציג תערוכת יחיד בפריז.

הטקסט הוא חלק מרכזי מהעבודות שלו, בטח בתערוכה הזו, שבה בחר משפטים פתוחים שמאפשרים לקחת אותם לכל מיני כיוונים. העובדה שאנשים שהם זרים גמורים הסכימו לקעקע אותם על גופם הופכת את כל התופעה למרתקת ואת החיבור בין כתובות גרפיטי לקעקועים למשהו שהוא בין מובן מאליו לבין מדהים. בדיוק כמו התערוכה הזו.

צילום: דנה אונגר

התערוכה Truth and Method בגלריה גורדון, בן יהודה 95, תל-אביב. שיח גלריה בהשתתפות האמן ייערך ביום שישי, 17 באפריל בשעה 12:00.

 סטודיו אמנים בגלרייה זימאק

גלרייה זימאק מזמינה לפרויקט מיוחד שיתרחש במשך שלושת השבועות של חג הפסח, שבהם יועברו חללי הסטודיו של שלושה אמנים: ערן שקין, קובי יעקב אסף, ופטמה שנן דרי לחלל הגלריה. התערוכה, שנפתחה אתמול, ה- 26.3, מזמינה את הצופים להתקרב לאמנים ולצפות בהם בעת היצירה. ללא ספק תערוכה אחרת ומסקרנת.

גלרייה זימאק, כיכר המדינה, החל מה- 27.3

שרפרפים, יעקב קאופמן, מוזאון העיצוב בחולון

“שרפרפים” היא תערוכת יחיד לאחד מבכירי המעצבים החיים היום בישראל. בתערוכה מוצגים כ-300 שרפרפים מתוך 450 פריטים שנוצרו בסטודיו של האמן בשני העשורים האחרונים. התערוכה מציגה אותם כמהלך שלם ורציף הדומה לתהליך הפיתוח שלהם. במבט ראשון הם נדמים כמו מוטציות משוכפלות של רהיט קטן או ספר אנימציה לדפדוף מהיר. במבט שני וממוקד, מתגלה מערכת מסועפת של בדיקות שאין בה התחלה וסוף, קצה או שוליים והיא מתפתחת ללא סוף.

קאופמן מציע לצופה חשיפה למהלך העיצוב, ללא עריכה. מעין כתיבה אוטומטית של חפצים בתלת מימד, והימנעות מודעת מבחירה, מיון או צמצום. העונג החזותי והרעיוני במפגש עם עוצמה אדירה זו של עיצוב, ההתרגשות בגילוי של אחד, מיוחד, שונה ומרגש, היא חוויה אישית שאיננה דורשת מהצופה להיות בקיא בשפת העיצוב או ברזי המקצוע. התבוננות בשבט השרפרפים, כמוה כהתבוננות בנו, בייחודי ובשונה בכל אחד ואחת מאתנו.

יעקב קאופמן נולד ב-1945 בברית המועצות ועלה לישראל עם משפחתו כשהיה בן 12. את דרכו המקצועית החל בלימודי פיסול במכללה לאמנויות בבת-ים, ורק לאחר מכן המשיך בלימודי עיצוב תעשייתי מטעם המכון ללימודי חוץ של הטכניון. כבר מתחילת דרכו הציג עבודות עיצוב ואמנות בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בכל העולם, זכה בפרסים רבים ובמלגות והספיק לרשום לא מעט פטנטים במסגרת עבודתו.

שרפרפים, מוזאון העצוב בחולון, החל מה- 25.3

Turn On, עבודות וידאו מאוסף יוליה שטושק במוזאון ת”א

למרות שהוא קיים פחות מעשר שנים, אוסף עבודות הוידאו של יוליה שטושק הממוקם בדיסלדורף, גרמניה, נחשב לאוסף הפרטי המשמעותי ביותר באירופה בתחום הוידאו והמדיה לסוגיה. האוסף מכיל גם עבודות פיסול, צילום, מיצג ומיצב אבל עיקר ייחודו במאות עבודות הווידאו מסוף שנות השישים ועד היום.

התערוכה שתוצג במוזאון תל אביב החל מיום שני, ה- 30.03, מתמקדת בחלקו העכשווי של האוסף, בעבודות שנוצרו ב- 15 שנה האחרונות, כלומר במאה ה-21.

22 העבודות המוצגות בתערוכה נוצרו על ידי 17 אמנים החיים ופועלים באירופה ובארה”ב, כשהמוכרת מכולן היא מרינה אברמוביץ. העבודות מוצבות כמיצבים הלוקחים בחשבון את חלל המוזיאון כמרחב פיסולי, ואת הקרנת הווידאו כחוויה אמנותית טוטאלית המכילה דימוי, תנועה, קול, חלל וזמן. משך הזמן של העבודות נע בין דקה וחצי לבין 38 דקות, ומשך הצפייה המצטבר של העבודות הוא כארבע וחצי שעות. שמה של התערוכה לקוח מעבודתו של אדריאן פאצ’י מ-2004 ,Turn On, שכותרתה נשארה באנגלית ללא תרגום בין השאר כדי לשמור על ריבוי המשמעויות העולות מהשם: להדליק, להפעיל, להאיר, להצית, לגרות. אז בואו להדליק ולהדלק.

מוזאון תל אביב, החל מה- 30.03

שתפו:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

פוסטים אחרונים

הכל זה מלמעלה — התערוכה

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי בת 12!

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי

סליחה

סליחה, אפשר לבקש סליחה? כן בבקשה הגעת למקום הנכון אנחנו פתוחים כל יום בין תשע לשש ממי תרצי לבקש סליחה? סליחה, לא הבנתי “מהמקום”? “מחברו”?