ע”פ ההיררכיה של הטבע, המבוגרים לעולם ידעו טוב יותר מהילדים, ולכן הם המחנכים, הם מורי הדרך, הם הפוסקים האחרונים. בדרך כלל אין על זה עוררין. יש להם יותר נסיון חיים. הם כבר למדו. הם כבר טעו. ולכן הם בטח יודעים הרבה יותר טוב איך צריך להתנהג, ומה צריך לעשות בכל סיטואציה.
זו דרכו של עולם.
אז זהו שלא תמיד.
בדיבייט המתמשך שלי ביני לבין עצמי בסוגיות חינוכיות ובכלל, מצאתי את עצמי מסתכלת השבוע לא מעט על הילדים שלי, ועל ההתנהלות שלהם בסיטואציות מסויימות. וחשבתי, שיש המון דברים שאני יכולה ללמוד מהם. מצורת המחשבה שלהם, מהדרך שלהם לפלס את דרכם, מהתמימות הלא מקולקלת שלהם. איזה כייף להם שהם עוד לא יודעים הכל.
ובמחשבה רחבה יותר יש המון דברים שאנחנו יכולים ללמוד מהילדים שלנו, ומההתנהלות שלהם, שהרי בסוף, לא כולנו רוצים לחזור להיות ילדים?
במהלך שיטוטיי ברחבי הרשת, נתקלתי בבלוג הזה, שאסף תובנות לגבי דברים שאפשר ללמוד מהילדים שלנו. הנה מה שלמדתי:
1. כל יום הוא התחלה חדשה.
אצל ילדים כל יום הוא התחלה חדשה. הריב עם החברה הכי טובה שרק אתמול נשבעת שלעולם לא תדברי איתה יותר, הפצע ברגל שנורא כאב, ואפילו הויכוח שהיה לנו לפני השינה. כי כשאתה צעיר, כל יום מרגיש כמו נצח ויום חדש פירושו הזדמנויות חדשות להכיר חברים חדשים, לחקור הרפתקאות חדשות, ללמוד דברים חדשים. ילדים אינם נושאים מטענים מיום אחד למשנהו. הם מתחילים טריים, תמיד.
“Isn’t it nice to think that tomorrow is a new day with no mistakes in it yet?” – L.M. Montgomery.
ילדים תמיד משחקים במשהו יצירתי. ציור, הדבקה, פיסול בחימר, לגו, בניית ארמון בחול עם תשומת לב קפדנית לכל פרט. מסיבה כלשהי, ככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו מפסיקים לראות את הקסם בפעילויות יצירה ונמנעים מהן. כמה מבוגרים, מלבד אמנים, מציירים על בסיס קבוע? כמה תופרים או בונים משהו, שהוא לא של איקאה? האם איבדנו את חדוות היצירה?
“Happiness lies in the joy of achievement and the thrill of creative effort.” – Franklin D. Roosevelt
3. להיות אמיץ.
לשיר בקול רם. לרקוד ככה סתם. לטפס על עץ. ללכת מכות עם הילד הכי חזק בכיתה. חיים של ילדים מרגישים חסרי גבולות בגלל שהם לא מונעים מהפחד של כשלון או השפלה. החיים שלהם מלאי תקווה ונחישות כי הם עדיין לא חוו כשלונות צורבים, הם לא מובסים. הם מחבקים את החיים ואת כל מה שיש להם להציע.
“Life shrinks or expands in proportion to one’s courage.” – Anais Nin.
4. לצחוק כל יום.
כל דבר מצחיק ילדים. כל סיטואציה היא קומית. פרצוף מוזר, אמירה שלא במקומה, החולצה שנלבשה הפוך, השמפו שנשפך, הבלאגן במטבח. איכשהו הם רואים את החיים אחרת. עם המון הומור. ותמיד עם חיוך.
“A day without laughter is a day wasted.” – Charlie Chaplin
Children have the beautiful ability to find joy all around them. Just watch the humor a child can find in a shopping mall or at the park. They see silliness everywhere.
5. להיות פעיל.
כשהיינו ילדים, לשחק בחוץ היתה הפעילות המועדפת עלינו. כדורגל או מחבואים, גלגלונים בשורה או המצאת ריקודים, כל פעילות שבסופה מצאנו את עצמנו עם הלשון בחוץ וכמעט לא נושמים. ולא קראו לזה ספורט או כושר ולא היתה לזה שעה או בגדים מיוחדים, סתם קראו לזה לעשות חיים.
“It is a happy talent to know how to play.” Ralph Waldo Emerson
6. להכיר חברים חדשים
ילדים מתחברים בקלות, ואוהבים להכיר אנשים חדשים. מכל חוג חדש הם חוזרים עם חבר, כל התארחות בשבת עם ההורים מייצרת ידידות אמיצה, כל כך מהר הם מוצאים את המשותף את הדומה ומתגברים על השונה. ומבחינתם תמיד “כל המרבה הרי זה משובח”.
“In the sweetness of friendship let there be laughter, and sharing pleasures. For in the dew of little things the heart finds its morning and is refreshed.” – Khalil Gibran
7. להיות גיבור.
כשילד מספר לך מה היה לו היום בביה”ס או במגרש, תמיד הוא הגיבור של הסיפור. העולם סובב סביבם, הם תמיד במרכז, וזה תמיד נשמע לנו מקסים. מתישהוא כשמתבגרים, אנחנו לא רוצים להשמע שוויצרים או אגוצנטריים, אז אנחנו משנים את זווית הראיה ויוצאים מחוץ לאור הזרקורים. אנחנו קצת מצטנעים. כדי להשמע יותר אמינים, כדי לא לפגוע באחרים, כי אנחנו כבר משחקים במגרש של הגדולים.
“Above all, be the heroine of your life, not the victim.” – Nora Ephron
8. צלקות הן אותות כבוד.
כשילדים שוברים יד או רגל, כולם יחתמו על הגבס. אם הם נופלים, כולם ירצו לראות את הפצע או את הצלקת. את הפלסטר הם יענדו בגאווה כאילו הוא אות הצטיינות. כי הם הגיבורים. כשאנחנו מתבגרים, אנחנו מחביאים את הפצעים ואת הצלקות. לא רוצים להראות ברגע של חולשה. זה כנאה כי רק הילדים מבינים כי כל צלקת היא לא סימן לחולשה, אלא לגבורה. סיפור לספר.
“Every day you either see a scar or courage. Where you dwell will define your struggle.” – Dodinsky
9. לנסות דברים חדשים.
ילדים לא מפחדים לנסות דברים שהם מעולם לא ניסו קודם. לקפוץ על טרמפולינה, לצלול עמוק, לרדת במורד ההר בסקי, לטפס על עץ גבוה, תמיד הם ירצו להתנסות, וככל שזה יותר מסוכן, הרי זה משובח. אבל כמבוגרים, אנחנו תמיד חוששים מהלא ידוע. נשארים ספונים באזור הנוחות שלנו ולעתים רחוקות יוצאים החוצה. יוצאים להרפתקה.
“Man cannot discover new oceans unless he has the courage to lose sight of the shore.” – Andre Gide
10. לשים לב לדברים הקטנים.
לילדים יש את היכולת להיות מרותקים מגילויים קטנים, מהתרחשויות קטנות, כמו למשל איך הגלים שוטפים את העקבות בחול או איך זה שכוכב נופל, או אפילו איך אמבטיה מתמלאת בקצף. דברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו, הם עבורם שמחה גדולה ומקור להשראה. מתי בדיוק זה קרה שהפסקנו לשים לב לקסמים הקטנים ששזורים לנו בתוך החיים? ואיזה כייף זה היה אם היינו יכולים לשוב ולהבחין בהם?
“Enjoy the little things, for one day you may look back and realize they were the big things.” – Robert Brault
