כן, גם אני התאהבתי באלמה דישי כשראיתי אותה בסדרה שאולי צריך לקרוא לה “אישה חשובה מאוד”. אהבתי כל כך את התפקיד שלה שם. את הבטחון שלה. את היופי שלה. את זה שהיא אוהבת בדיוק את מי שהיא ואת מה שהיא. כל כך קיוויתי שהיא כזו גם בחיים ולא רק על המסך והנה זה הגיע. הקמפיין. שהוכיח שהיא כן. ממש אבל ממש אוהבת את עצמה גם בחיים.
וגם אני שמחתי לראות אותה אתמול בטקס פרסי האפנה בשמלה אדומה ובלי שתי צמות. מתחברת ליפי הנפש, שקצו באידיאל היופי האנורקסי והשדוף. מתחברת לאמירות שמבקשות לראות ולקבל נשים בכל הגדלים. ולהראות קצת יותר גם את אלה היפות, בעיקר מבפנים, המוכשרות, המלאות במקומות הנכונים, שיש להן קצת ציצי ותחת להאחז בהם, אבל בעיקר בעיקר, כאלה שמרוצות מעצמן וממה שיש להם, ולא נפלו קורבן לתרבות המקדשת את אידיאל הרוזי, לחינוך המסרס ששולח כל בת 8 לשומרי משקל, לעיסוק הבלתי נדלה במה נאכל ובעיקר במה לא נאכל, כאלה שבאמת חיות בשלום ובשלווה עם איך שהן נראות, ואפילו מוכנות לחלוק את חזונן האופנתי וגם את חזונן במידה cap d עם כל העולם ואשתו הנוסעים באיילון.
אבל מצד שני אני אומרת, שניה. חכו שנייה. תנו לאלמה עוד כמה רגעים. כמה שבועות. מקסימום עוד כמה חודשים. היא הרי רק פרצה עכשיו ובאמת רוכבת בצדק על גלי התהילה והזרקורים. עכשיו היא מרוצה מעצמה מאוד וממש בצדק לדעתי. מסתובבת לה בשמלה אדומה ובלי שתי צמות בטקס פרסי האפנה.
אבל הרי כבר היינו שם. ואנחנו למודות סבל ואכזבות.
הרי כבר הבטיחו לנו שהנערה השמנמונת מקרית גת אוהבת את עצמה בדיוק כמו שהיא. יפיפיה שמנמונת עם קול אלוהי. והיא הולכת בדרכה שלה ולא תכנע לאף תכתיב אופנתי.
וגם הזמרת, היוצרת, המוכשרת, האישה במלוא מובן המילה, שיש לה יותר שמות משפחה מלג׳ודי ניר מוזס שלום, שיצאה מאותה תוכנית גילוי זמרות, גם היא התרכזה בעשייה המוזיקלית שלה ואהבה את עצמה בדיוק כמו שהיא, גדולה מהחיים ובמידת המכנסיים.
אבל עוד לפני שהספקנו לעכל את העובדה שסוף סוף יש לנו מודלים לחיקוי שאנחנו באמת מסוגלות לחקות אותן, שיש לנו כמה סלבס שבאמת אפשר להזדהות איתן, ואחרי שקראנו בשקיקה עשרות ראיונות וכתבות שבהן הן הסבירו לנו כמה טוב להן וכייף להן וכמה הן אוהבות את עצמן בדיוק ככה –
הן פתאום רזו ב 20-30 קילו כל אחת! ככה פתאום. בלי להתכוון. או לכוון. או להתכונן. בלי שבכלל זה יפריע להן המראה מדושן העונג הזה שלהן, וגם בכלל לא לאכפת להן אם הן רזות או שמנות. פשוט פתאום יצא להן במקרה להיות רזות. אפילו שדופות. פתאום נורא בא להן להעלות באינסטוש תמונה בביקיני. באמת, זה ממש במקרה. בגירסה הקודמת זה פשוט לא יצא, והמצלמה בכלל היתה מקולקלת. והנה עכשיו היא עובדת.
אז חכו שניה עם ההתלהבות מהמראה הלא מתלהב של אלמה דישי. תנו לה לעכל את חיי הזוהר. בטקס פרסי האפנה בטוח היה לה הרבה מה לעכל. וגם את הצורך לפתוח היום את העיתון ולהתקל בתמונה של עצמה בזוית לא מאוד מחמיאה.
אולי, וזה כמובן רק אולי, נגלה בעוד שנה ששוב התלהבנו לשווא. ושוב התאכזבנו. כשנראה גירסה חיוורת וכחושה של אלמה דישי מחייכת אלינו לצידן של נינט ומארינה וקרן פלס, מרוצות מעצמן בדיוק כמו שהן.
ואולי זה לא יקרה לה לאלמה. והיא באמת באמת המלכה שחיפשנו. שתמשיך להזכיר לנו שאפשר להיות שלמה, וגם להרגיש שלמה, במובן השלם והעגול של המילה. באמת כולי תקווה.
אבל עדיין הספק מתגנב לליבי עתיר הנסיון ושבע הקרבות. כי בסוף בסוף, כשזה נוגע לאידיאל הרזון העכשווי, כולן כולן כולן, ובלי אף יוצא מהכלל, רוצות להיות רזות. ואם אלמה לא תהיה רזה בעוד שנה או שנתיים, נראה לי שגם עליה ניתן יהיה להגיד: ״אין כאלה שלא רוצות, יש כאלה שלא יכולות״!
