הי ילד,
רציתי לספר לך משהו. אתה מקשיב?
אתה יודע, היום הילד שלי בן 15. 15!
מאמין? באמת נשמע קצת לא אמין.
לפעמים אני הולכת בבית ופתאום חולף מולי גבר צעיר, האמת די חתיך, ואני חולפת על פניו בטבעיות, אבל פתאום אני נעצרת.
רגע, אני אומרת לעצמי, הוא נראה לי די מוכר, הגברבר. ממש דומה לילד הקטן והחמוד שעד לא מזמן היה לי.
ואז זה מכה בי. זה באמת הילד הקטן והחמוד שעד לא מזמן היה לי. אלא שהוא כבר ממש לא ילד.
עדיין חמוד, אבל חמוד אחרת. כבר לא חמוד של אמא, אלא חמוד כזה של בנות טיפשעשרה שמסתכלות על בחורים שעוברים מולן בהפסקה, במבט בוחן ופוסקות: חמוווד!
אז אתה שומע, היום הילד שלי בן 15.
כלומר הנער, העלם, הבחור.
בחור שכבר יש לו סכין גילוח משלו ואפטרשייב, וקול עמוק, ויותר קבוצות ווטסאפ ממה שלי אי פעם יהיו.
בחור שכבר יש לו טעם משלו. באוכל. בבנות. במוזיקה. באופנה. כבר אי אפשר לקנות לו על הדרך שני טרנינגים במבצע 1 + 1. וגם לא להגיד לו מה הוא אוהב לאכול כי זה משתנה כל הזמן. וגם לא להפגיש אותו אחר הצהריים עם הבת של השכנה שישחקו קצת כי כנראה המשחק הזה לא יגמר כל כך טוב. לפחות לא בעיניים של השכנה..
אני לא מאמינה שאמרתי את זה אבל השבוע נפלט לי: “אפשר להחליש קצת את הרעש הזה שאתה קורא לו מוזיקה??”
אני?? שהכי פתוחה למוזיקה חדשה מכל הסוגים, מודה כבר בפני עצמי שיש דבר כזה מוזיקה של צעירים, והיא כבר לא המוזיקה שלי, ושאפילו יש דבר כזה רעש, שמישהו אחר, בדר”כ צעיר קורא לו מוזיקה..
למרות שבאותו שבוע התנפחתי מגאוה כשאמרת לי שהשיר שהשמעתי לך בשבוע שעבר מככב בראש רשימת ההשמעות באייפון שלך. לגמרי רגע של נחת אמהי.
האמת שתמיד היה לך את הטעם המיוחד שלך. את הדרך שלך. אתה אף פעם לא בוחר בדרכים המקובלות. מתרחק מההמון הסוער שמכסה את הכבישים הראשיים ומעדיף דרכים צדדיות שאפילו ה-waze לא מכיר.
אני כל כך אוהבת את זה בך. למרות שלפעמים הדרך שבחרת נראית לי יותר קשה, יותר תלולה, יותר מסוכנת. אבל נראה שאתה לא ממש מתרגש מהקושי, ובדר”כ בכלל לא מבחין בו. כי מבחינתך זו הדרך היחידה. הדרך שלך. זו אולי לא תמיד דרך המלך, אבל אולי בעצם כן. דרך המלך שהוא אתה.
ועכשיו אתה הולך לעלות מדרגה ולא רק לצעוד בדרך אלא גם לנסוע. עם כלי הרכב הראשון שלך. כמובן שחשמלי וירוק ברוח התקופה.
אז אמנם מדובר רק באופניים אבל אני ממש מבקשת שתיסע בהם בזהירות.
תבדוק היטב את הדרכים שבהן אתה בוחר לעבור במהירות.
אל תמהר להגיע ליעד כי גם הדרך חשובה
סע לאט. זה גם יותר בטוח וגם יאפשר לך להביט בנוף שסביבך. איך הוא משתנה ביחד איתך.
לעולם אל תכנס באין כניסה.
ואל תתפתה להכנס לדרך חשוכה ואפלה, למרות שהסקרנות בטח תהרוג אותך.
תמיד תעצור בעצור,
תאט לפני מעבר חצייה,
ותתן לזקנה לעבור.
תזכור שעוד כמה שנים זו יכולה להיות אמא שלך.
האמת שאני סומכת עליך.
בכביש ובחיים אף פעם לא היית אימפולסיבי.
תמיד שקול וזהיר.
אז רק תמשיך ככה. בזהירות. וכמובן עם קסדה. בדרך שאתה בוחר לעצמך.
מזל טוב ילד גדול ואהוב שלי
ובהצלחה!
