הלו, אמא?
תשמעי, רציתי לספר לך שחזרתי לעבודה. כן.. כן…
את הראשונה שאני מספרת לה את זה.
אין ברירה, אי אפשר לשבת בבתי קפה כל היום ולשחק באייפון במשחקים מפגרים.
איפה? זה קצת סודי. אבל לך אני מגלה.
האמת מקום עבודה די נחמד. קצת ארכאי ולא חדשני אבל עדיין נחמד.
בית חרושת לסוכריות.
כן.. כן.. שמעת טוב. בית חרושת.
מה רע בלעבוד בבית חרושת? כל עבודה מכבדת את בעליה.
מה זה אומר בית חרושת לסוכריות?
אוף אמא, מה חשבת? איך מגיעות סוכריות לעולם? החסידה לא מביאה אותן, מישהו צריך לייצר אותן.
יופי, עברנו לשלב הבא, מה בדיוק אני עושה שם?
אז ככה, כמו שכבר ניחשת אני לא עובדת על רצפת הייצור. גם לי יש גבולות.
אני עובדת בשלב המיון והאריזה. כן, זה קצת יותר נחשב.
כמו שאת מבינה, סוכריות מגיעות בכל מיני צבעים וסוגים.
התפקיד שלי הוא למיין אותן לפי צבעים. כל שלוש סוכריות מאותו צבע, נכנסות לתוך חבילה. לפעמים אני אפילו מצליחה להכניס ארבע סוכריות מאותו צבע לתוך חבילה. ולא אמא, זה לא כזה פשוט.
ויש לא רק סוכריות פושטיות צבעוניות, לפעמים אני מגלה במיון גם סוכריות יוקרתיות, מיוחדות, ואז אני מקבלת בונוס!
כן, אמא, למרות שזה בית חרושת קצת מיושן, שיטות התגמול כאן די מתוחכמות.
כולם מתחילים כאן מאותה נקודה, בלי קשר לרזומה.
כן, למרות שכבר הייתי מנהלת גדולה.
אבל מהר מאוד מתקדמים. כל אחד בקצב שלו, והתגמול הוא על בסיס ביצועים בלבד. אין כאן חארטות, ופוליטיקות, ושיחות מסדרון. אם אתה עובד קשה ומשקיע, אתה עובר לשלב הבא.
התנאים מצויינים, באמת. קודם כל והכי חשוב, עובדים מהבית. ואין מכסת שעות. כל אחד נותן כמה שעות עבודה שהוא רוצה, ואת יודעת מה? זה מודל ממש מוצלח. כי מסתבר שכשאף אחד לא מכריח אותך לעבוד אתה עובד הרבה יותר.
ואת יודעת מה עוד שמתי לב, אמא?
נכון שאומרים על הדור שלנו שאנחנו מפונקים, ולא אוהבים לעבוד? אז זה בכלל לא נכון כאן. אנשים מה זה משקיענים כאן, ממש נותנים את הנשמה. עובדים קשה בשביל לקבל קידום לשלב הבא, מתאמצים, עובדים עד מאוחר, וגם אם לא מצליח להם הם לא מוותרים. שוב ושוב הם מנסים, עד שהם מצליחים.
ועוד משהו שאני אוהבת כאן בבית חרושת, שאפשר להעזר בחברים, והם באמת עוזרים. כשלמישהו קשה, ישר הוא קורא לחברים והם מיד שולחים לו סימן חיים.
וגם המעסיקים, הם אחלה, באמת. הם מדרבנים, ונותנים המון חיזוקים חיוביים. אם מישהו מקבל קידום ועובר לשלב הבא, הם מודיעים על זה בכריזה, וצועקים עם כל הנשמה: כל הכבוד מותק, את מתוקה, זה טעים, זה אלוהי..!
כן אמא, למה את חופרת?
זו עבודה מעולה. אני באמת מרוצה. לא, היא בכלל לא לאנשים טפשים, מה את, מפגרת?
זו עבודה שדורשת הרבה מחשבה, ריכוז, עמידה בלחצים, הבחנה בין עיקר וטפל, תכנון לטווח ארוך, ובעיקר הרבה סבלנות.
לא, אמא, אני לא הכי טובה. יש הרבה יותר טובים ממני. כן, גם הרבה פחות. אבל אלה שהתקדמו יותר ממני גם השקיעו יותר. את מכירה אותי, לא יכולה לעבוד כל הזמן, אז גונבת מדי פעם כמה דקות בלשחק סוליטר. ככה זה כאן. ככל שאתה משקיע יותר, אתה מתקדם יותר.
אבל גם אני מתקדמת. את יודעת שבשבוע שעבר כבר הצלחתי למצוא כמה כדורי שוקולד שמתחבאים בין הסוכריות? רק עובדים ממש מנוסים מצליחים למצוא אותם. ואת יודעת איזה בונוס קיבלתי? ממש פיצוץ.
אני ממש חושבת שנהייתי מכורה לעבודה…
