ינואר ב8, 2012

יום: ינואר ב8, 2012

הילדה הכי קטנה שלי חגגה אתמול יומולדת 5. ההכרה שכבר אין לי תנוקת בבית וגם די בוודאות אף פעם לא תהיה לי היא לגמרי לא

את רוב חיינו הבוגרים אנחנו מעבירים בלהסתכל קדימה, או למטה. להסתכל קדימה בשביל שנראה לאן אנחנו הולכים, לתכנן, להמשיך, להספיק. להסתכל למטה כדי שלא נתקל

אומרים שכשמתבגרים, נורא חשוב לעשות דברים חדשים. זה מאמן את המוח. זה מחדש את התאים. בדרך חזרה מהביאנלה בונציה, חשבתי שבשלושה ימים האחרונים עשיתי המון

רודוס הוא האי הרביעי בגודלו ביוון, ואחד המתויירים ביותר. מי שחולם על חופשה קסומה באי קטן שאף אחד עוד לא גילה, ידלג בקלות על רודוס,

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי