2 בלילה – סרט על 2 שלא מוצאים חנייה, אבל מוצאים את עצמם.

בחור ובחורה נפגשים על הבר ביום חמישי טיפוסי בת”א. יש ניצוץ. משהו מתחיל לקרות. היא אומרת לו: “בוא ניסע אלי לדירה”. נוסעים. מחפשים חניה. לא מוצאים. עד כאן נשמע לכם מוכר?

הסרט החדש של רועי ורנר וירון ברובינסקי מתחיל בדיוק באותה נקודה. רק שכאן הם מחפשים.. ומחפשים.. ומחפשים.. ובאמת לא מוצאים. לא מוצאים חניה. אבל מוצאים דברים אחרים.
סרט האינדי המקסים הזה מלווה את ירון ברובינסקי וקרן ברגר המדהימה! במסע הזה ברחובות תל אביב, רובו בתוך מכונית שכורה. בדרך הם נקלעים לסיטואציות הזויות ולפגישות קצרות ומפתיעות עם קרן מור, דביר בנדק, עומר ברנע ואחרים אבל רוב הזמן הם לבד במכונית, מחפשים. מחפשים חניה, מחפשים הבנה, מחפשים אהבה, מחפשים את עצמם.
סרט קטן שבהתחלה נראה לי כמו סרט תל אביבי מאוד ברנז’אי אבל התסריט המדוייק והמקסים, מלא דיאלוגים שנונים ורגעים מביכים, מצחיקים, עצובים, מרגשים כמו הרגע שבו “היא” מקריאה ל”הוא” קטע מתוך הספר של חנוך לוין, כי לגיבורי הסרט הזה אין שמות, הם מתחילים ומסיימים אותו זרים גמורים. רועי ורנר ביים ברגישות גדולה וקרן ברגר עושה עבודה נפלאה, ותודו שזה לא קל, שברוב הסרט היא יושבת בתוך מכונית ומצולמת מהכתפיים ומעלה בקלוזאפים די מטורפים.
בהסתכלות קצת יותר רחבה הסרט הוא גם הצצה לעולמם של התל אביבים הרווקים, בני ה- 30+ שמבלים את רוב זמנם בחיפושים. שמאחורי מסך הציניות והבדידות ממשיך לחפש את הדבר האמיתי. את החיפוש מלווה פסקול מקסים שמורכב בחלקו מיוצרים צעירים ומוכשרים כמו יעל נחשון ומיכל גבע, שמוטמע באופן הכי טבעי בסרט, פשוט כי זה מה שהם שומעים ברדיו במכונית.

הסרט הוצג כבר בהמון פסטיבלים ברחבי העולם וזכה ב-9 פרסים, ביניהם פרס המשחק לקרן ברגר בפסטיבל הסרטים באודסה, פרס הכסף בפסטיבל הבינלאומי במקסיקו ופרס חביב הקהל בפסטיבל הסרטים הישראלי בפריז.

ביום שישי הקרוב, ה- 07.09 הוא עולה לאקרנים בסינמטקים ברחבי הארץ וגם, לדעתי לראשונה בישראל לצפייה ישירה באינטרנט. יוצרי הסרט, רועי וירון אמרו שהם פשוט רוצים שכמה שיותר אנשים יראו את הסרט שלהם. אמירה מקסימה בדיוק כמו הסרט הזה. אז כדאי לכם. תלכו לראות. או שתראו בבית. כי  בבית לא צריך לחפש חניה.

שתפו:

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

פוסטים אחרונים

הכל זה מלמעלה — התערוכה

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי בת 12!

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי

סליחה

סליחה, אפשר לבקש סליחה? כן בבקשה הגעת למקום הנכון אנחנו פתוחים כל יום בין תשע לשש ממי תרצי לבקש סליחה? סליחה, לא הבנתי “מהמקום”? “מחברו”?