ג’ון לנון – האיש שהאמין רק בעצמו – סדרת הרצאות מרתקת מתחילה ביום ה’ הקרוב

כשסיימתי את התואר השני שלי במנהל עסקים לפני כך וכך וכך שנים הודעתי בחגיגיות לכל מי שרצה לשמוע שאני את הקריירה האקדמית שלי סיימתי. הלימודים שעממו אותי והגיעו לי עד כאן.

אבל כשגיליתי את ההרצאות של העיתונאי והביטלמן אורי משגב על הביטלס, החלטתי לשוב מייד לספסל הלימודים.

ביום חמישי הקרוב, ה- 14.11.13, תתקיים בבית וייל שבכפר שמריהו, הרצאה ראשונה מתוך 4 שמעביר אורי משגב על הנושא המרתק:

כשחיפושית נולדת מחדש: מלחמת העצמאות של ג’ון לנון בתוך ומחוץ לביטלס

אורי, עיתונאי ב- “הארץ” ומייסד אקדמיית הביטלס של האוזן השלישית, ביטלמאניאק ולנוניסט מושבע וחסר תקנה, כותב על הסדרה:

ג’ון לנון הקים בצעירותו את הביטלס והנהיג את הלהקה. הלהקה שינתה באופן חסר תקדים ובלתי הפיך את עולם התרבות הפופולארית. אבל דווקא בפסגת העבודה המשותפת, פנה לנון לדרך חדשה: אישית, כואבת, לוחמנית ובלתי מתפשרת. וכך, בתוך ארבע שנים אינטנסיביות (1968-1971) הוא הוליד את עצמו מחדש – תחילה בתוך הביטלס ולבסוף כאמן עצמאי. בסדרה של ארבעה מפגשים נסקור את הדרך המרתקת הזו של לנון אל האמת ואל החופש. המפגשים כוללים שלל סרטונים והדגמות אודיו, ומתבססים על ספרות מחקרית ענפה. משך כל מפגש שעה וחצי, כולל הפסקה קצרה.

אני, ששמעתי כאמור את ההרצאות, ממליצה עליהן בחום.

הנה חלק ממה שכתבתי על אחת ההרצאות ששמעתי: “ריסוק ותרפייה”:

ע”פ משגב, קריירת הסולו של לנון מתחילה עוד בשיר האחרון שמוקלט באלבום הלבן – ג’וליה.

לנון כותב ומלחין ואפילו מקליט לגמרי לבד את השיר שמוקדש לאימו, שנדרסה מול עינייו כשהיה בן 17.

בשיר השני שהוא מקליט הוא מחליף את המוזה שלו מאימו ליוקו אונו ומקליט את הבלדה על ג’ון ויוקו.

אחרי ירח דבש שכלל בעיקר שהייה במיטות שהוצבו בכל מיני מקומות מוזרים, רכישת אחוזה קטנה, כיאה לכל זוג שמתחתן, התמכרות להרואין, גמילה מהרואין, וטיפול פסיכיאטרי שכולל הרבה זחילות וצרחות, ג’ון מקליט את האלבום הראשון שלו, תחת תחושה קשה של בידוד,  (שמוסבר בשיר Isolation) ומוציא אותו בלי שם של ממש: John Lennon/Plastic Ono Band . זה עדיין לא פוגע במעמדו של האלבום כאחד החשובים בתולדות הרוק.

לנון באלבום הזה כבר לא עוסק במשחקי מילים, או בטריפים ודמיונות מסוג לוסי אין דה סקיי. אפילו שמות השירים, מלמד אותנו משגב, Mother, Hold On, Love, God מגלים לנון שמדבר בשפה הכי ישירה ופשוטה שאפשר, הכי חושפנית, ונוגע בכל הנושאים הכי כואבים שלו.

משגב מקריא לנו תרגום חופשי שלו, לחלק משירי האלבום, ומתנצל על שהוא מתרגש כל פעם מחדש, כמו ברגע שהוא מקריא לנו את שורת הפתיחה מתוך working class hero:

As soon as you’re born they make you feel small
By giving you no time instead of it all
Till the pain is so big you feel nothing at all
A working class hero is something to be

או בקריאה המצמררת שלו לאמא ואבא שלו בשיר Mother:

Mother, you had me
But I never had you
I wanted you
But you didn’t want me
So
I got to tell you
Goodbye
Goodbye

Father, you left me
But I never left you
I needed you
But you didn’t need me
So
I just got to tell you
Goodbye
Goodbye

את ההרצאה הוא מסיים עם השיר God, וכשכבר עומדות לנו דמעות בעיניים הוא מזמין אל הבמה לא אחרת מאשר את נינט, שנותנת שני ביצועים קורעי לב לשני השירים הכי קורעי לב מהאלבום הזה: Love, ו- Mother. ואת זה אתם חייבים לעצמכם לשמוע!! (כמובן שזה היה חד פעמי ולא יחזור…)

Love is real, real is love
Love is feeling, feeling love
Love is wanting to be loved

Love is touch, touch is love
Love is reaching, reaching love
Love is asking to be loved

Love is you
You and me
Love is knowing
We can be

Love is free, free is love
Love is living, living love
Love is needing to be loved

אני יוצאת מההרצאה שטופת אהבה, מרגישה שמבינה את לנון קצת יותר לעומק, וגם קצת את הרוח האנושית.

אתם חייבים את זה לעצמכם!