אוקטובר 8, 2016

Day: אוקטובר 8, 2016

האורחים / אופיר טושה גופלה

זה לא ספר טיסה. זה לא רומן. זה לא ספר להעביר איתו את הזמן. מדובר במסע אל עמקי התודעה. סיפור העלילה, בלי ספויילרים, מתאר תעוד אובססביבי של גיבור הספר אדם קור, את מאורעות חייו בחמש שנים שלאחר “שבוע המטמורפוזה” שבתחילתו כל אדם בעולם מצא בפתח ביתו זוג נעליים שהתאים לו בדיוק במידה וגם בטעם. מהרגע שבני האדם נכנסים לתוך הנעליים שלהם מתחילה קטסטרופה עולמית הלקוחה מספרי המדע הבדיוני שבמהלכה נכבשת תודעתם של אנשים על ידי תודעות של אנשים אחרים, אנשים חולמים חלומות של אנשים זרים, וחלקם פשוט נעלמים, כאילו בלעה אותם האדמה. אדם קור הוא חוקר פרטי המתעסק באופן אובססיבי בתיעוד החיים שלו בהווה ובעבר, בגלל שהזכרון שלו, כמו עצם הקיום, התערערו באופן טראומטי וקיימת סכנה מוחשית להעלמותם באופן סופי בכל רגע נתון. מהו האדם ללא זכרונותיו?” היא אולי השאלה המרכזית העולה מן הספר הזה, ובתור מי שמגדירה את עצמה כ”אוספת זכרונות” מתעדת אובססיבית לא יכולתי שלא להתחבר אליה. ספר הזוי במובן הטוב, לא קל, שמעביר אותך מסע של חיפוש אחרי הנעדרים הפנימיים שלך, וגורם לך לחשוב, הרבה אחרי שסיימת לקרוא אותו. וזוהי אולי ההגדרה הכי טובה שיש לספר טוב.

פוסטים אחרונים

הכל זה מלמעלה — התערוכה

לא. לא חזרתי בתשובה. אבל מי שעוקב אחרי קצת, בטח כבר יודע שבשנתיים האחרונות אני מצלמת עם רחפן תחת הכותרת #הכלזהמלמעלה.

הילדה הכי קטנה שלי בת 12!

הילדה הכי קטנה שלי כבר בת 12. כשחשבתי מה לכתוב לך, מצאתי בלוג שכתבתי בתאריך ה-8 בינואר 2012, בדיוק לפני 7 שנים. הוא נקרא “הילדה הכי