צ'אנג מאי עם ילדים – המסע לצפון

יצאנו למסע. אמא פלוס בן 11 פלוס בן 8 מינוס אבא מינוס בת 3
ככה זה במשפחות המודרניות. כל אחד עושה מה שהוא רוצה. ובמקרה שלנו האבא לא רצה. אז ככה יצא. אבא סידר לעצמו ארבעה ימים של בונדינג עם בתו הקטנה שבדר"כ מחוברת לרגל של אמא שלה. ואמא סידרה לעצמה מסע של ארבעה ימים לצפון עם הגברים הצעירים של המשפחה.

עוד שניה חול המועד סוכות, ומסע לצפון יכול להיות הליכה בנחל זויתן או טרק בהרי הכרמל. אבל אנחנו, בתור משפחה אלטרנטיבית שכזאת החלטנו על טיול לצפון תאילנד. גם כי נשמע לנו מעניין וגם כי פשוט יצא לנו להיות בסביבה.
בדרך לצפון אמר לי הבן הרגיש שהוא קצת מצטער שאבא לא כאן איתנו. הבן הפחות רגיש ענה: אתה צודק, אבל ככה לפחות נפטרנו מהאחות הקטנה הדבוקה לאמא ויש לנו את אמא כולה לעצמנו. גם זו דרך הגיונית להסתכל על הדברים.
אז יצאנו למסע, מגובים במשפחה תומכת ולא אלטרנטיבית: אבא, אמא ושלושה ילדים.

להמשיך לקרוא

הונג קונג עם ילדים

האמת שלא ידעתי כמעט שום דבר על הונג קונג לפני שהגעתי אליה, פרט אולי לעובדה המשמחת שיש אליה טיסה ישירה מתל אביב, וממנה טיסה ישירה לקו סמוי שבתאילנד, שזה כבר הופך אותה לעיר חביבה בעיני.

בגלל שכדור הארץ החליט להתחרפן בדיוק בחודש שלפני נסיעת הפסח המתוכננת שלנו לתאילנד גיליתי שהונגקונג היא גם מקום טוב באמצע אם אתה רוצה להגיע לויאטנם או קמבודיה או לפיליפינים וכמובן גם לסין. אז נסענו.

להמשיך לקרוא

יום כייף עם הילדים – הכי כייף, וגם התערוכה על אמנות רחוב בתל אביב

הכל התחיל לפני שנה.

זה היה אחרי עוד סשן מתיש של: "תכנסו להתקלח, תתלבשו, תסתרקו, למה לא סידרתם את התיק? מה עם השיעורים? ולמה לעזאזל אתם חושבים שאני המשרתת שלכם? ולא, אני לא מרשה לאכול ליד המחשב.."

אחרי שהתעצבנתי וחשבתי איזה ילדים מעצבנים יש לי, נרגעתי, וניסיתי לחשוב איזה אמא מעצבנת יש להם. פתאום קלטתי, שהבנים שלי בטח יושבים ליד המחשב ואומרים לעצמם: "איזה אמא מעצבנת, איזה חופרת, כל היום רק נובחת עלינו: "תכנסו להתקלח, תתלבשו, תסתרקו, למה לא סידרתם את התיק? מה עם השיעורים? ולמה לעזאזל אתם חושבים שאני המשרתת שלכם? ולא, אני לא מרשה לאכול ליד המחשב.." יאללה. תני לנשום רגע, גם לנו קשה.

בעודי יושבת ומהרהרת לי הרהורים נוגים בסגנון: "זה לא פייר, אני כל כך אוהבת אותם וכל כך משקיעה בהם ובסוף כל האינטראקציה היומיומית ביננו מסתכמת בלשון ציווי", נכנס הצד הגברי של המשפחה, שהוא כידוע אינו משתתף כלל בדיאלוגים מהסוג הזה ואף אין לו מושג איך מתי ולמה הילדים קמים, מתלבשים, מכינים שיעורים ומגיעים ממקום למקום. להמשיך לקרוא

מסיבת החפפי הראשונה שלי

היום בביקורנו באגו'אן אני ודנה נקלענו למסיבת LSD הישר מהסרטים על וודסטוק: האנשים, הסמים, התלבושות, הכל היה מאוד אוטנטי, וצבוע בצבעים פסיכודליים לגמרי.

דנה, שבדיוק היום התלבשה לה בתלבושת בוהמיינית במיוחד, התאימה בול לאוירה, וכשפרצה לרחבת הריקודים, הפכה ישר לכוכבת של המסיבה.

למרבה ההפתעה לא היו שם בכלל ישראלים. איך אני יודעת? כי כל אחד שהיה שם ניגש אלי, הציג את עצמו ואמר לי כמה הבת שלי מהממת, מדהימה וכו'. נספרו אנשים מצ'כיה, אנגליה, קוריאה, יפן ועוד. ישראל – NO

זה התחיל כשכולם עשו סביבה מעגל ומחאו לה כפיים. השיא של המסיבה (בשבילי כמובן) היה כשדנה רקדה את תנועות הבלט שלה ועשרים קרועים שנלקחו הישר מהסיקסטיז הסתדרו בשתי שורות מאחוריה ועשו בדיוק את הצעדים שהיא עשתה.

לצערי באותו שלב היינו שם רק אני ודנה, ולכן אין תעוד, אבל תצטרכו להאמין לי שזה היה אחד המחזות המדהימים שראיתי בחיי.

בשלב מסוים הגיעו אודי והתיק ומשם התעוד.

מסתבר שיש מסיבה כזאת כל שבת בבוקר במסעדה התחתונה של אג'ואן.

דפנה: תתכונני לשבת הבאה, יש לך מתחרה רצינית!